ללמוד וללמד במאה ה-21
הבלוג

״האם אלוהים קיים?״ שאלה מוכרת ודי חבוטה משימוש. אני רוצה לגשת אליה מכיוון קצת שונה, פילוסופי. מה פירוש ״קיים״? (זהירות, חפירה בדרך) האם רק מה שניתן לראות, למשש או למדוד קיים? אם כן, אנחנו כבר מניחים מראש שהמציאות כולה חומרית. אבל זו אינה מסקנה מדעית אלא הנחה פילוסופית. קצת פיזיקה בפיזיקה, למשל, מדברים על אלקטרונים, שדות וכוחות גם כאשר איננו ״רואים״ אותם במובן הרגיל. אנחנו מסיקים את קיומם מתוך ההשפעות שלהם ומתוך יכולתם להסביר ולחזות תופעות. גם המושג הבסיסי ״כוח״ בפיזיקה אינו פ

אלכס (כבן 40) ישב על ספסל בשדרות רוטשילד עם כוס קפה בידו. תל אביב ביולי, אחר הצהריים חם ולח. נבו (כבן 35) ליד דוכן קטן שעליו שלט: ״בואו נדבר על אלוהים״. רואה את אלכס מסתכל בחיוך, וניגש אליו: אלכס: זה אמיתי? נבו: לגמרי. אלכס: תקשיב אחי, אני לא מאמין באלוהים. נראה לי שכל העניין הזה הוא סוג של חבר דמיוני למבוגרים. נבו: יכול להיות שאני טועה. אלכס הרים גבה. אלכס: לא תשובה שהייתי מצפה ממאמין. נבו: למה לא? אני אדם. אני יכול לטעות. השאלה היא אם גם אתה יכול. אלכס: ברור. נבו: מצוין. אז

ביקשתי מקלוד לבדוק את המסגרת שאני בונה כבר יותר משני עשורים: קודם WOW. אחר כך HOW. קודם לעורר עניין. אחר כך להסביר. (או בגרסה הפחות אקדמית: קודם תרגש, אחר כך תקשקש.) ואז, כמעט בדרך אגב, המלאכותי הזה כתב: ״זה בעצם המשולש הרטורי של אריסטו - אתוס, פאתוס ולוגוס״. לא שאלתי על אריסטו. שאלתי על הוראה. אז הלכתי לבדוק. המסקנה: אריסטו קלע בול. לפני 2,400 שנה. הבעיה שהיוונים ניסו לפתור אריסטו לא כתב ספר עזרה עצמית. הוא כתב עבור אנשים שנדרשו לעמוד באסיפה האתונאית ולשכנע אולם מלא אזרחים ל

שלוש הרצאות שונות, אותו מבנה צפיתי שוב בהרצאה של ג׳יל טיילור על השבץ המוחי שעברה. זו הייתה אולי הפעם השלישית, ובעיקר נתתי לה להתנגן ברקע. ואז הפסקתי להקשיב למה שהיא אומרת, והתחלתי לשים לב למה שהיא עושה. אחר כך פתחתי עוד שתי הרצאות - של סיימון סינק ושל איימי קאדי. על הנייר אין ביניהן שום קשר. מדעי המוח. מנהיגות. פסיכולוגיה חברתית. ובכל זאת, שלושתן מתחילות באותו מהלך. הבמה הטובה בעולם לדוברים. שמונה-עשרה דקות לכל הרצאה. ומה שמדליק את ההרצאות האלה אינו רק איכות התוכן - מרשימה כ

היא זכרה את הסיפור כמעט מילה במילה. אבל לא את מה שרציתי ללמד. לפני כמה שנים פגשתי תלמידה לשעבר. ״אני עדיין זוכרת את הסיפור שסיפרת לנו״, היא אמרה. ואז היא התחילה לספר אותו. היא זכרה את הפתיחה, את המתח, את התפנית. אפילו את המשפט המדויק שבו השתמשתי כדי לסגור את הסיפור. למשך ארבע שניות בערך הרגשתי מוחמא מאוד. ואז שאלתי את שאלת ההמשך המתבקשת: ״תזכירי לי מה הסיפור הזה נועד ללמד?״ היא עצרה. ניסתה באמת להיזכר ולא הצליחה. הסיפור נשאר. השיעור שהיה אמור לעבור דרכו - נעלם. ה-WOW עבד. ה-H

מאז ומעולם פילוסופים הביטו בעולם וראו דבר שקשה להתעלם ממנו: העולם אינו כאוס. יש סדר במתמטיקה. יש חוקיות בתנועת הכוכבים. יש מבנה בטבע. יש הרמוניה במוזיקה ויש יכולת מוזרה של המוח האנושי להבין את כל זה. היוונים קראו לעיקרון שמאחורי סדר קוסמי זה: ״לוגוס״ (λόγος) אבל לוגוס לא היה רק ״מילה״. הוא היה גם היגיון, משמעות, תכלית, חוק פנימי. ההנחה הייתה שהמציאות אינה אוסף מקרי של אירועים, אלא קיום שיש בו מבנה שניתן לגלות. להבין. זו גם הסיבה שמילה זו ממשיכה להדהד עד היום: ביולוגיה היא חקר

הבעיה היא לא שבית הספר שכח ללמד את שייקספיר. הבעיה היא שבית הספר לא יודע איך שייקספיר למד. אנחנו רגילים לחשוב שחינוך טוב הוא עניין של תוכן: מתמטיקה, אנגלית, היסטוריה, מדעים, תנ״ך. כמה חומר הספקנו. כמה יחידות. כמה פרקים. כמה תלמידים עברו מבחן. נראה שאנחנו "מתקדמים" אבל המצב בפועל לפעמים הפוך. במשך מאות שנים חינוך לא התחיל בשאלה ״איזה חומר צריך לדעת״ אלא בשאלה מהותית יותר: איך בונים אדם שיודע לחשוב? שייקספיר לא גדל בתוך בית ספר נעים במיוחד. להיפך. בית הספר האליזבתני היה קשוח, א

כולנו צריכים מדי פעם לקבל החלטות חשובות: האם לעזוב את העבודה? האם להשקיע במיזם חדש? איך לפתור קונפליקט משפחתי מורכב? בדרך כלל אנו ניגשים לזה עם "ארגז הכלים" הרגיל שלנו: מה שלמדנו בתואר, מה שההורים אמרו לנו והפנמנו, או סתם תחושת בטן. אבל עבור צ'רלי מונגר, הגישה הזו הייתה מתכון בטוח לבינוניות. צ'רלי מי? צ'רלי מונגר (1924–2023) היה הרבה יותר מסתם "הסגן של וורן באפט" בברקשייר האת'ווי. הוא נחשב לאחד המוחות המבריקים והחריפים ביותר בעולם העסקים וההשקעות. בעוד אחרים התמקדו רק בגרפים

אחת העצות הראשונות שנותנים לשחמטאי מתחיל היא "לפתח כלים." בתחילת המשחק הכלים דחוסים, מפריעים אחד לשני. "לפתח" זה למקם אותם במקומות אסטרטגיים שמגדילים את השפעתם בעמדה שלמטה, לבן מפותח הרבה יותר משחור, כי לכלים שלו יש הרבה יותר השפעה וחופש תנועה. למעשה, השחור כבר כמעט הפסיד למרות שגודל הצבאות זהה. במהלך משחק שחקנים מחפשים "טקטיקות" - רצף מהלכים שיוביל ליתרון, אבל יש שלבים בהם אין הזדמנויות כאלו. למתחילים זה מתסכל - הם מרגישים תקועים. ומתוך חוסר סבלנות הם מבצעים מהלך גרוע שפתאו

לאחרונה, אילון מאסק אמר משהו מדהים שרוב האנשים פספסו: "Code itself will go away in favor of just making the binary directly." לא "AI יכתוב קוד במקומכם". אלא: הקוד כמדיום ייעלם לגמרי. כדי להבין עד כמה זה מדהים: שפות תכנות הן לא "שפה טבעית" אלא מתווכות מלאכותיות שהומצאו כדי לגשר בין שני עולמות שמדברים בשפות שונות: המוח האנושי והחומרה. כולן מהוות פשרה: תחביר נוקשה, טכני, והפשטות שמרחיקות את הכוונה מהביצוע. מה שמאסק מתאר הוא ביטול הפשרה: רשת נוירונים גדולה מספיק היא universal f

כל צליל הוא רטט. זו אינה מטפורה, אלא תיאור מדויק של המציאות. שום קול אינו נוצר מעצמו. משהו חייב לצאת משיווי משקל: מיתר שננגע, תוף שמקבל מכה, עמוד אוויר שמתחיל להתנדנד, מיתרי קול שנפתחים לזרימת אוויר. תנועה קטנה, מקומית מאוד - וגל מתחיל לנוע החוצה גל קול אינו דבר שנע ממקום למקום. האוויר עצמו כמעט ואינו מתקדם. הוא רק נדחס ומשתחרר, חלקיק אחר חלקיק, סביב אותו מקום. מה שעובר באמת הוא האנרגיה והמידע. הצליל אינו האוויר, בדיוק כפי שאדווה אינה המים - הוא הדפוס שנע על גביהם. וכאן מתרחש

בעולם בו מחשבים כותבים קוד, מסכמים מאמרים ופותרים משוואות בשניות, אנו עדים לשינוי דרמטי בהגדרה של "אינטליגנציה". ידע גולמי הפך למוצר מדף זול ונגיש. עם זאת, יתרון אנושי שעדיין נותר רלוונטי – והופך לקריטי מיום ליום – הוא היכולת ללמוד מהר , להסתגל לשינויים ולרכוש מיומנויות חדשות ביעילות שיא. אלא שרובנו עדיין פועלים לפי "מערכת הפעלה" מיושנת. זה מה שאני עשיתי במשך שנים רבות - כי אף אחד לא לימד אותי אחרת. אנחנו מנסים ללמוד בשיטת ה"העמסה" או ה"דחיסה" – ניסיון להכניס לראש כמויות גדול

לפעמים שאלה אחת חושפת עולם ומלואו. בשנת 1977, אילן רמון, אז צעיר בן 23 עם מבט אל האופק, שלח מכתב לפרופ’ ישעיהו לייבוביץ’. הוא לא ביקש הרצאה בפילוסופיה, אלא מצפן לחיים: מהי תכלית האדם? האם יש ייעוד? ואיך מוצאים אותו? לייבוביץ’ השיב. התשובה האופיינית שלו הייתה חדה אך גם קרה ומרוחקת. האם היא באמת נותנת מענה לשאלות שצורבות בנפש של צעיר המחפש כיוון? הנה המכתב והתשובה. אחריהם — מחשבותיי על מה שנאמר, ועל מה שנשאר בחוץ. "פרופסור נכבד, מתחבט אני כבר זמן רב בשאלות רבות ומשונות שניתן א

אחת האנלוגיות המרתקות ששמעתי לאחרונה מגיעה ממפגש בין מדע לתנ״ך. ד"ר רוג'ר סהולט (Roger Seheult), רופא ומרצה מוערך, הציע בסוף פרק בפודקאסט The Diary of a CEO רעיון יוצא דופן: מבנה התא הביולוגי דומה באופן מפתיע לתבנית בית המקדש (אוהל מועד) כפי שהיא מתוארת בספר שמות. ההשראה להקבלה הזו היא האיגרת אל הקורינתיים שבא שאול (פאולוס) כותב: "אינכם יודעים כי גופכם הוא מקדש של רוח הקודש אשר בכם ואשר קבלתם מאת אלוהים, ואינכם של עצמכם?" (קור' א, ז י"ט) נשמע דרמטי? נבחן את העובדות: לתא, יחיד

דמיינו עולם שבו כל ילד וילדה גדלים מתוך אמונה שהם יכולים להתמודד עם כל אתגר, לפרוץ כל גבול, ולממש את מלוא הפוטנציאל שלהם. כיצד יוצרים...

שיר נפלא של אריק מנדלבאום שמתאר בצורה קולעת את החזון שלי בהוראת מדעים:

"אין לתת לילד מורה האוהב את הספר ואינו אוהב את האדם" - יאנוש קורצ'אק "נתינת אהבה היא החינוך עצמו" - אלינור רוזוולט מילה אחד משחררת אותנו...

זאת השנה האחרונה לחייו של קפקא והוא מאוהב בדוֹרה דיאמנט, נערה כבת עשרים שברחה מבית משפחתה החסידית בפולין ועתה היא בברלין. גילה מחצית...

הוא יכול לזכור את pi בדיוק של 22,000 ספרות; לחשב בהבזק חזקה שלישית של כל מספר תלת ספרתי ולקבוע מיידית באיזה יום בשבוע נולדתם לפי תאריך...

יוצרי הסרטון (שכבר לא ניתן למצוא ברשת) מנסים להסביר את סוד ההצלחה המדהימה של מדינת ישראל. קל להיות ציני ולהתמקד בדברים השליליים שדורשים...