אלוהים זה חבר דמיוני לאנשים חלשים

אלכס (כבן 40) ישב על ספסל בשדרות רוטשילד עם כוס קפה בידו. תל אביב ביולי, אחר הצהריים חם ולח. נבו (כבן 35) ליד דוכן קטן שעליו שלט: ״בואו נדבר על אלוהים״. רואה את אלכס מסתכל בחיוך, וניגש אליו:

אלכס: זה אמיתי?

נבו: לגמרי.

אלכס: תקשיב אחי, אני לא מאמין באלוהים. נראה לי שכל העניין הזה הוא סוג של חבר דמיוני למבוגרים.

נבו: יכול להיות שאני טועה.

אלכס הרים גבה.

אלכס: לא תשובה שהייתי מצפה ממאמין.

נבו: למה לא? אני אדם. אני יכול לטעות. השאלה היא אם גם אתה יכול.

אלכס: ברור.

נבו: מצוין. אז אתה יודע שאין אלוהים, או רק לא מאמין שיש?

אלכס: מבחינתי זה אותו דבר.

נבו: נראה לי שיש הבדל בין ״לא השתכנעתי שהוא קיים״ לבין ״אני יודע שהוא לא קיים״.

אלכס: טוב, אני לא רואה שום סיבה להאמין שהוא קיים.

נבו: זו כבר עמדה פחות בומבסטית.

אלכס: מה זה משנה? אני פשוט מציאותי: אני מאמין במה שאני רואה, לא בסיפורים.

נבו: אתה רואה את המחשבות שלך?

אלכס: לא, אבל אני יודע שהן קיימות.

נבו: אתה רואה אהבה?

אלכס: אני רואה התנהגות של אנשים שאוהבים.

נבו: בדיוק. לפעמים איננו רואים דבר ישירות, אלא את הסימנים שלו.

אלכס: כן, אבל אלוהים הוא לא כמו אהבה. אין שום הוכחה.

נבו: איזו הוכחה הייתה גורמת לך לפחות לשקול שהוא קיים?

אלכס שתק לרגע.

אלכס: לא יודע. שיופיע פה עכשיו.

נבו: ובצורה שלא ניתן יהיה להסביר כחלום, הזיה, טכנולוגיה או תופעה מוחית?

אלכס: נכון.

נבו: ואם הוא יופיע לאדם אחר, תאמין לו?

אלכס: כנראה שלא.

נבו: ואם מיליון אנשים יעידו שחוו אותו?

אלכס: חוויה אישית היא לא הוכחה.

נבו: ואם תהיה תופעה חריגה בטבע?

אלכס: המדע כנראה ימצא לה הסבר.

נבו: אז למעשה, כל דבר שיקרה ייכנס מראש תחת הסבר שאין בו אלוהים.

אלכס: כי בדרך כלל יש הסבר טבעי.

נבו: בדרך כלל, כן. אבל שאלתי מה יגרום לך לשקול שאתה טועה.

אלכס: אולי אין דבר כזה.

נבו: אז יכול להיות שהבעיה איננה שאין ראיות מספקות, אלא ששום ראיה לא תיחשב אצלך מספקת.

אלכס: לא. פשוט אין סיבה להכניס אלוהים לכל משהו שאנחנו לא יודעים.

נבו: מסכים. גם אני לא מאמין ב״אלוהי הפערים״. אני לא אומר: ״אני לא יודע איך ברק עובד, לכן אלוהים״.

אלכס: אז למה אתה כן מאמין?

נבו: בין השאר משום שאני חושב שהמציאות עצמה מצביעה מעבר לחומר. אבל לפני זה, מעניין אותי משהו אחר. באיזה אלוהים אתה לא מאמין?

אלכס צחק.

אלכס: באלוהים של הדתיים. זקן בשמים, כועס על אנשים, בודק מה הם אוכלים.. ועם מי הם שוכבים.

נבו: באל כזה גם אני לא מאמין.

אלכס: נו, באמת.

נבו: באמת. תיארת קריקטורה. אתה דוחה משהו שאף מאמין רציני לא מאמין בו.

אלכס: כל הדתות הן קריקטורה. אנשים המציאו אותן כי פחדו מהמוות ומהברקים.

נבו: כל הדתות?

אלכס: כן.

נבו: בדקת את כולן?

אלכס: ברור שלא.

נבו: אז איך אתה יודע?

אלכס: כי זה ברור.

נבו: למי?

אלכס: לכל אדם רציונלי.

נבו: אתה באמת חושב שכל אדם מאמין הוא פחות רציונלי ממך?

אלכס: לא פחות רציונלי בכל דבר. אבל בתחום הזה, כן. אנשים חכמים יכולים להחזיק באמונה טיפשית.

נבו: נכון. זה יכול לקרות. גם לאתאיסטים.

אלכס: אולי.

נבו: הכרת פעם מאמין רציני? לא אדם שרק אומר ״בעזרת השם״, אלא אדם שקרא, שאל, התמודד עם ספקות וחשב לעומק?

אלכס: בטח שיש כאלה.

נבו: והם כולם פשוט פחות אמיצים ממך?

אלכס: לא אמרתי את זה.

נבו: אבל כשאתה אומר ״חבר דמיוני״, אתה לא באמת מציג טיעון. אתה מציג את עצמך כמבוגר ואת המאמין כילד.

אלכס: טוב, זו בדיחה.

נבו: נכון. אבל בדיחה יכולה לחסוך מאדם את הצורך לבדוק.

אלכס הביט בו בחיוך מעט פחות בטוח.

אלכס: אז אתה חושב שאני מפחד לבדוק?

נבו: אני לא מכיר אותך מספיק כדי לקבוע. אני רק שואל: בדקת, או החלטת?

אלכס: קראתי קצת. ראיתי הרבה סרטונים.

נבו: נגד אמונה או בעדה?

אלכס: בעיקר נגד.

נבו: קראת פעם טיעון רציני של הצד השני, ממקור ראשון?

אלכס: לא ממש.

נבו: אז אולי עדיין לא דחית את העמדה החזקה ביותר של האמונה. אולי דחית את הגרסה שהמבקרים שלה הציגו לך.

אלכס: גם אם יש טיעונים מתוחכמים, בסוף אין ראיות. המדע מסביר את העולם.

נבו: המדע מסביר דברים נפלאים. אני מורה למדע! אבל המדע לא אומר שאין אלוהים.

אלכס: ברור שהוא לא עוסק בזה ישירות. אבל אתה מסכים שככל שהמדע מתקדם צריך פחות אלוהים?

נבו: פחות אלוהים כדי להסביר איך דברים פועלים. אבל לא כדי להסביר מדוע בכלל קיימת מציאות, מדוע היא מסודרת, מדוע השכל שלנו מסוגל להבין אותה, או מדוע יש אמת ומוסר.

אלכס: הנה, נכנסנו לפילוסופיה.

נבו: אוקי, בוא נישאר פשוט. אתה מאמין שכל בני האדם שווים בערכם?

אלכס: ברור.

נבו: למה?

אלכס: כי כולנו בני אדם.

נבו: זו תשובה מעגלית. למה עצם היותנו בני אדם נותן לנו ערך שווה?

אלכס: כי יש לנו תודעה, רגשות, יכולת לסבול.

נבו: ואם לאדם יש פחות תודעה או פחות יכולת להבין? תינוק, אדם עם דמנציה קשה, אדם מחוסר הכרה?

אלכס: עדיין יש לו ערך.

נבו: אני מסכים. אבל מאיפה הערך הזה מגיע?

אלכס: אנחנו כחברה החלטנו.

נבו: ואם חברה אחרת מחליטה שלקבוצה מסוימת יש פחות ערך?

אלכס: אז היא טועה.

נבו: לפי מה?

אלכס: לפי מוסר בסיסי.

נבו: בסיסי למי?

אלכס: לכל אדם נורמלי.

נבו: בהיסטוריה היו חברות שלמות שחשבו אחרת.

אלכס: והן היו רעות.

נבו: שוב, אני מסכים. אבל כשאתה אומר ״רעות״, אתה מתכוון ״אני לא אוהב את מה שעשו״, או שהן באמת עשו דבר רע, גם אם החברה שלהן הצדיקה אותו?

אלכס: באמת רע.

נבו: אז אתה מאמין שטוב ורע אינם רק טעם אישי.

אלכס: כן.

נבו: זו כבר אמונה בדבר שאינו רק חומר. אי אפשר לשקול במעבדה את המשפט ״עבדות היא רעה״.

אלכס: לא צריך אלוהים בשביל לדעת שעבדות היא רעה.

נבו: אולי לא צריך להאמין באלוהים כדי לזהות שזה רע. השאלה היא אחרת: מה הופך את זה לרע באופן אובייקטיבי?

אלכס: הסבל.

נבו: ולמה סבל הוא רע?

אלכס: כי הוא מכאיב.

נבו: זה מתאר אותו. זה עדיין לא מסביר למה אסור לי לגרום לך סבל אם זה מועיל לי ואני יכול להתחמק מעונש.

אלכס: כי אני לא רוצה לחיות בעולם כזה.

נבו: אז המוסר תלוי במה שאתה רוצה?

אלכס: לא רק אני. כולנו.

נבו: ואם רוב האנשים רוצים לפגוע במיעוט?

אלכס: זה עדיין פסול.

נבו: כלומר יש משהו מעל דעת הרוב.

אלכס: כן, אולי.

נבו: אתה רואה? אתה אומר שאינך מאמין בשום דבר מטפיזי, אבל אתה חי כאילו יש אמת מוסרית שאינה תלויה בטעם שלך, ברוב או בכוח.

אלכס: זה עדיין לא מוכיח אלוהים.

נבו: אני לא מנסה להוכיח ולדעתי זה גם לא אפשרי. אני רק מציע שאתה מאמין בלי הוכחה ביותר דברים ממה שאתה חושב.

אלכס: למשל?

נבו: הרבה: שאתה אדם בעל ערך. שהחיים שלך משמעותיים. שאמת עדיפה על שקר. שאהבה טובה משנאה. שצדק אמיתי קיים. שהשכל שלך מסוגל להבין את העולם. ושאינך רק אוסף אקראי של חלקיקים שמייצר תחושות חסרות משמעות.

אלכס: אני יכול ליצור משמעות בעצמי.

נבו: בוודאי. אבל האם משמעות שאתה יוצר היא אמיתית, או רק תחושה מועילה?

אלכס: למה היא צריכה להיות קוסמית כדי להיות אמיתית?

נבו: היא לא חייבת להיות קוסמית כדי להיות מורגשת. אבל תחשוב על אדם שאומר: ״המטרה שלי בחיים היא לצבור כוח ולנצל אחרים״. הוא יצר לעצמו משמעות. האם היא טובה כמו שלך?

אלכס: לא.

נבו: אז לא כל משמעות שהאדם יוצר שווה. כנראה אתה מאמין שיש משמעות נכונה יותר ופחות נכונה.

אלכס: אולי לפי התוצאות שלה.

נבו: שוב, אתה מניח שתוצאות מסוימות טובות באמת. אתה כל הזמן נשען על טוב, אמת, ערך ומשמעות, אבל תפיסת העולם שלך מתקשה להסביר מדוע הם קיימים מעבר להעדפה אנושית.

אלכס: ומה, אלוהים פותר לך הכול?

נבו: לא באופן אוטומטי. אבל אם המציאות נובעת ממקור תבוני ומוסרי, אז יש בסיס לכך שהאמת אמיתית, שהשכל מכוון אליה, שלאדם יש ערך ושמוסר אינו רק הסכם זמני.

אלכס: ואם אלוהים קיים, למה העולם כזה דפוק?

נבו: זו שאלה קשה ואמיתית. אבל שים לב: כשאתה אומר שהעולם ״דפוק״, אתה משווה אותו לאופן שבו הוא אמור להיות.

אלכס: כן, עולם בלי מלחמות, מחלות וסבל.

נבו: מאיפה בא ה״אמור להיות״ הזה בעולם חסר תכלית?

אלכס: מהרצון האנושי לא לסבול.

נבו: אבל אולי הסבל הוא פשוט חלק מהטבע. אריה טורף צבי. חזק מנצח חלש. למה לקרוא לזה עוול?

אלכס: כי בני אדם יכולים לבחור אחרת.

נבו: בדיוק. אתה מרגיש שאנחנו לא רק טבע. שאנחנו מחויבים למשהו גבוה יותר ממה שהטבע עושה.

אלכס: ועדיין, דתות גרמו לכמות עצומה של סבל.

נבו: בהחלט. אנשים עשו מעשים איומים בשם אלוהים.

אלכס: הנה. אתה אמרת!

נבו: אבל אנשים עשו מעשים איומים גם בשם גזע, לאום, מהפכה, קדמה, מדע ואפילו חיפוש אחר אושר. האם זה מוכיח שאין אמת, לאום, מדע או רצון לשפר את העולם?

אלכס: לא. זה מוכיח שאנשים מסוכנים.

נבו: מסכים. לכן השאלה איננה רק מה אנשים עשו בשם אמונה, אלא האם הם היו נאמנים למה שהאמונה באמת לימדה.

אלכס: נוח מאוד. כל פעם שמאמין עושה משהו רע, אומרים שהוא לא הבין נכון.

נבו: לפעמים זו התחמקות. אבל לפעמים זו הבחנה הכרחית. תקשיב, אם רופא פוגע במטופל בניגוד לכללי הרפואה, אינך אומר שהרפואה הורתה לו לפגוע.

אלכס: אבל דת נותנת סמכות מוחלטת. זה מסוכן.

נבו: נכון. כל סמכות יכולה להיות מסוכנת בידיים של אדם גאוותן. גם הסמכות של האדם על עצמו.

אלכס: מה הכוונה?

נבו: אדם שאומר ״אין מעלי דבר, אני קובע מה טוב ומה רע, החיים שלי שייכים רק לי״ מעניק לעצמו סמכות מוחלטת.

אלכס: לפחות אני לא כופה אותה על אחרים.

נבו: אולי לא. אבל האם באמת כל עוד אינך פוגע באחרים, מותר לך לעשות כל דבר?

אלכס: בגדול, כן.

נבו: ומה נחשב ״פוגע״? בגידה שאיש לא מגלה? השפלה עדינה? התמכרות שפוגעת באנשים סביבך? אדישות לאדם שיכולת לעזור לו? שקר קטן שמגן עליך?

אלכס: החיים מורכבים, אני לא מושלם.

נבו: נכון. לכן ״אני לא פוגע באף אחד״ הוא לפעמים משפט שאנחנו אומרים לעצמנו כדי לא לבדוק עמוק מדי.

אלכס: אתה אומר שאני אתאיסט כדי לחיות איך שאני רוצה.

נבו: אני לא יודע למה אתה אתאיסט. יכולות להיות לך סיבות כנות. אבל אני חושב שכל אדם, גם אני, צריך לשאול האם הרצון שלו משפיע על מה שהוא מוכן להאמין.

אלכס: איך?

נבו: נניח שהיית מקבל הוכחה מוחלטת שיש אלוהים. היית שמח?

אלכס שתק.

אלכס: תלוי איזה אלוהים.

נבו: נניח אלוהים טוב, חכם, שמכיר אותך ודורש ממך אמת.

אלכס: זה קצת מלחיץ.

נבו: למה?

אלכס: כי אז יש דין וחשבון.

נבו: בדיוק.

אלכס: לפחות אתה לא מנסה להסתיר.

נבו: גם אני מרגיש את זה. אמונה באלוהים אינה רק נחמה. היא גם אומרת שאני לא בעל הבית המוחלט של חיי.

אלכס: וזה נשמע לך טוב?

נבו: לפעמים לא. הגאווה שלי הייתה מעדיפה שאני אהיה הסמכות העליונה. אבל אם אני לא בראתי את עצמי, לא נתתי לעצמי חיים ולא קבעתי את חוקי המציאות, אולי זה קצת מוזר שאכריז שאני בעל הבית.

אלכס: אבל אדם צריך להיות חופשי.

נבו: מסכים. השאלה היא מהי חירות. לעשות כל מה שמתחשק לי, או להשתחרר ממה ששולט בי?

אלכס: חזרנו לדת.

נבו: לא רק דת. אדם יכול לומר ״אני חופשי״ בזמן שהוא נשלט בידי אגו, תאווה, פחד, כסף, כעס או צורך באישור.

אלכס: ואמונה משחררת מזה?

נבו: אמונה מזויפת לא. לפעמים היא רק מוסיפה מסכה. אבל מפגש אמיתי עם אלוהים מתחיל כשאדם מפסיק להעמיד פנים שהוא השופט העליון של הכול.

אלכס: אז מבחינתך אתאיזם הוא גאווה.

נבו: לפעמים. כמו שגם דתיות יכולה להיות גאווה. אדם דתי יכול לחשוב שהוא טוב מכולם משום שהוא מקיים מצוות. אתאיסט יכול לחשוב שהוא טוב מכולם משום שהוא ״התגבר על האמונות הפרימיטיביות״. זה רק לבוש שונה.

אלכס: אז מי לדעתך צודק?

נבו: בעיניי השאלה היא לא מי יותר "צודק, אלא מי מוכן לומר: ״אולי אני טועה. אולי יש במציאות יותר ממה שאני מסוגל לראות. אולי אפילו יש מי שמכיר אותי טוב ממני״.

אלכס: (קם מהספסל) ועדיין לא נתת לי סיבה להאמין באלוהים מסוים.

נבו: נכון. עד עכשיו רק ניסיתי לפנות מקום לאפשרות.

אלכס: ומה עכשיו?

נבו: ניפגש מחר? אני פה מחמש. אלכס: אולי. אחשוב על זה.