• Oren Farber

חינוך במאה ה-21

מורים ותיקים יודעים היטב, שמערכי שיעור שהיו מוצלחים ואפקטיבים לפני 20 שנה יכולים במקרה הטוב לשמש כחומר גלם לעיסת נייר. בדור החולף, העולם עבר ועודנו עובר שינויים חברתיים כלכליים וטכנולוגיים עמוקים הרבה יותר מאשר בדורות קודמים.


השפעת תהליכים אלו לא רק כלכלית או חברתית היא גם תודעתית. המוח של הדור הצעיר שונה בדרכים רבות מהמוח של דורנו ויש לכך השלכות מרחיקות לכת בכל מה שקשור לחינוך. זה קשור למשל ליכולת הריכוז והקשב. כיום, ילדים חשופים לכמויות אדירות של גירויים ואינפורמציה - אם זה דרך משחי מחשב, בתכנים שהם צורכים בדיגיטל, בטלוויזיה בסלולר. שטף המידע הזה גורם למוחות שלהם לתפקד בצורה שונה מהותית מהאופן שבו מצופה בהם לתפקד בבית ספר או במערכת החינוך מסורתית. למשל, ילד הרגיל ל-20 שינויים בדקה לא מסוגל להקשיב בריכוז במשך 45 דקות לקול מונוטוני של מורה. זה לא שהוא בהכרח צריך ריטלין - פשוט החיווט של המוח שלו לא מתאים לצורה זו של למידה. בנוסף, בדור הנוכחי רמת הבחירה רבה לעין שיעור מאשר היא היתה בדורות קודמים. כאשר שאנחנו היינו קטנים (אצלי בשנות השבעים) היינו הולכים לקנות ארטיק והיו שלושה סוגים לימון אננס ומישמיש. היום בכל פיצוציה המגוון הוא לפחות פי חמש. ולא רק ארטיקים, בכל מוצר צריכה מקורנפלקס ועד שעון או טלפון סלולרי הילד היום מורגל לבחור הרבה יותר. זה חלק מהתודעה שלו, זה חלק מהאישיות שלו לבחור מה שהוא רוצה ומה שיהיה הכי מתאים לו. אבל, כאשר הוא מגיע למערכת בית הספר רמת הבחירה שלו מצטמצמת כמעט לאפס. נתחיל ממערכת השעות: הוא לא יכול לבחור שום דבר הוא צריך בשעה ראשונה להיות בשיעור הזה ובשעה החמישית בשיעור הזה. אין לו שום בחירה גם בתוך השיעור. רמת הבחירה שלו מאוד נמוכה. כך, נוצר דיסוננס קוגניטיבי בין התפיסה של הילד של מה זה "החיים" מחוץ לבית ספר ומה זה "החיים" בבית שמתפקד כסביבה מלאכותית שלא מייצגת את החיים ופעמים רבות אפילו מנוגדת בצורה קיצונית לחיים שהילד מכיר. בכל בוקר, הילד מגיע מהמאה העשרים ואחד במכונת זמן לבית ספר שפועל כמו בתחילת המאה ה-20 בתקופה שבה המהפכה התעשייתית עיצבה למעשה את עולם החינוך.


מה היה תפקיד בית ספר עבור המהפכה התעשייתית? להכשיר פועלים לפס ייצור. מזה נגזרת גם צורת הישיבה, צורת הלימוד הריהוט הלוח הגירים . הרפורמות שבאו והלכו במרוצת השנים, באו לשרת מטרה מאוד ספציפית שהיום היא כמעט לא רלוונטית לגמרי. היום אנחנו לא מצפים מבית ספר שיכשיר פועלים שיעבדו בצורה אוטומטית מכיוון שהיכולות של מכונות מבוססות בינה מלאכותית הולכת ומתפתחת בקצב אדיר, והם יוכלו לעשות את העבודה הזאת בדרך טובה הרבה יותר.


מכאן, שאם הכשרנו תלמיד שיודע להיות פועל טוב או לעשות עבודה טכנית, בעצם ביזבזתי משאבים וזמן וזאת מבחינה כלכלית טהורה, שלא לדבר על הכשל החינוכי. התוצר של מערכת חינוך שכזו לא מקדם את הכלכלה של המאה העשרים ואחת, ומבחינת משאבי המדינה הוא השקעה כושלת.


מה אנחנו כן צריכים במאה ה-21 ?

אנחנו זקוקים לאנשים שיודעים לחשוב בצורה עצמאית. אנשים עם אינטליגנציה רגשית גבוהה שידעו לעבוד בצורה משמעותית בתוך צוות אנחנו זקוקים לאנשים יצירתיים, יזמים. אלו הם המיומנויות של המאה העשרים ואחד והן כמעט לא באות לידי ביטוי במערכות החינוך. בבלוג זה ננסה למפות את האתגר החינוכי העצום של המאה ולהציע פתרונות אפקטיבים עבור אנשי חינוך.