למה לא כדאי לעבור נתיב בפקק
- Oren Farber
- 5 באוג׳
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: לפני יומיים (2)
איילון פקוק. אתה בנתיב האמצעי, לא זז.
מימין ומשמאל מכוניות גולשות. עצבים. אחרי חמש דקות אתה נשבר, מאותת, נדחק שמאלה.
וא הנתיב שעברת אליו נעצר והנתיב שעזבת מתחיל לזרום.
מזל רע? אולי
ואולי גילית משהו על הפיזיולוגיה של המוח.
אשליית הנתיב המהיר
מחקר מ-1999 שפורסם ב-Nature בדק בדיוק את זה.
התוצאה: כשאתה עוקף מכוניות אתה בקושי מביט אליהן.
אבל כשעוקפים אותך, אוהו, אתה מביט בהן ישר.
כידוע תסכול נחרט חזק יותר.
כמה פעמים הנתיבים האחרים היו תקועים ושלך פתוח? מלא.
אבל אתה זוכר את הפעם שבה הנתיב שלך לא זז.
הטיית האישוש דואגת שרק הכישלונות ייחרתו.
הדחף לעשות משהו
חוסר אונים מעורר צורך לעשות משהו. כל דבר. אפילו אם זה לא עוזר. שלמה המלך ראה את זה:
"מַחְשְׁבוֹת חָרוּץ אַךְ לְמַחְסוֹר, וְכָל אָץ אַךְ לְמַחְסוֹר" (משלי כ"א, ה')
החרוץ נשאר במסלול, שקול ומתמיד, ומגיע. האץ מזגזג מנתיב לנתיב מרוב לחץ, ומפסיד.
גם בהשקעות. המניה שלך תקועה, סקטור אחר טס, אתה לא יכול לעמוד בזה יותר ומוכר את מה שיש לך לא לאבד את ההזדמנות. FOMO. ואז המגמה מתהפכת. עמלות, מס, ותזמון גרוע - שלושה חיכוכים שאוכלים תשואה.
גם בקריירה. קופצים בין פרויקטים ברגע שנתקלים בקושי, ומפספסים את האפקט של ריבית דריבית על התמדה.
"נִבֳהָל לַהוֹן אִישׁ רַע עָיִן, וְלֹא יֵדַע כִּי חֶסֶר יְבֹאֶנּוּ" (משלי כ"ח, כ"ב)
מי שמציץ הצידה כל הזמן ורודף רווח מהיר,
לא מבין שהריצה עצמה היא לעיתים הסיבה שהוא יישאר עם פחות.
באפט הוכיח את זה בגדול
ב-2007 באפט הציע הימור פומבי: עשר שנים, מיליון דולר. מדד S&P 500 הפשוט מול חמישה קרנות גידור נבחרות בקפידה, עם מנהלים שגובים דמי ניהול שמנים בתמורה ל"תשואה עודפת".
עד 2017 המדד עשה כ-125% תשואה מצטברת. חמש הקרנות ביחד, בממוצע, בקושי עברו את ה-36%.
מה גמר אותם? חיכוך. עמלות ניהול, דמי הצלחה, ובעיקר מעבר תדיר בין אסטרטגיות "חמות" כדי להצדיק את השכר. כמו זיגזוג בין נתיבים, רק שבמקום זמן מת על הכביש זה תיק השקעות שנשחק לאט.
הנקודה של באפט לא הייתה שהמנהלים טיפשים. להיפך. הם מבריקים. הבעיה היא המבנה שמכריח אותם לפעול, לזוז, להוכיח ערך כל רבעון. מי שיושב על מדדים, לא עושה כלום, ומשלם כמעט אפס עמלה - מנצח את רוב מי שרודף אחריו.
זה בדיוק "אָץ אַךְ לְמַחְסוֹר" בגרסה מוסדית.
רק שהפעם לא מדובר בנהג בודד באיילון, אלא בענף שלם
שכולו בנוי על הדחף להצדיק את קיומו דרך תנועה מתמדת.
שורה תחתונה
ה-MythBusters בדקו את זה: נהג שזיגזג אגרסיבית עשרות קילומטריםהגיע רק שתי דקות לפני נהג שנשאר בנתיב שלו. שתי דקות עלובות, מול סיכון תאונה גבוה משמעותית וסטרס מיותר.
אז בפעם הבאה שאתה מתחיל להטות את ההגה, או שמתעוררת התשוקה "לעשות משהו" בתיק ההשקעות, או בפרויקט שנתקע - עצור. תזכיר לעצמך את החולשה האנושית הזו, ואת העצה הטובה של שלמה המלך. לפעמים בהחלט צריך לשנות - אבל לרוב לא.
תגובות