מהי משמעות חיי

איש היקר לליבי כתב לי כך:

כמה חדשים אחרי שאילן רמון נספה בטיסת החלל שלו, התגלתה מחברתו באזור ביצות נידח. במחברת שמר אילן תכתובת שניהל עם פרופ'. ליבוביץ' עוד בהיותו נער. הוא שאל את לייבוביץ':

א. מה משמעות (או מהות) החיים?

ב. האם לכל אחד מאתנו יש ייעוד?

ג. האם חובה לחפש ייעוד זה (ע"מ לממשו)? מיותר לציין כי אינספור אנשים לאורך כל הדורות ניסו לענות על שאלות אלה. בדרך כלל באריכות מייגעת וטרחנית (סימן מובהק לחוסר הביטחון בתשובה). ליבוביץ' ענה בקצרה: "יש אנשים שמקדישים את כל חייהם לעבודת האלוהים. יש שמקדישים את חייהם לרווחתם האישית. הבחירה היא שלך" אילן החליט כי ייעודו בחיים הוא חקר החלל וזאת עשה עד תום. הפילוסוף ויטגנשטיין אמר: במקום לשאול שאלות מוזרות, תחיה את החיים. תשובה חסרת מעוף, אופיינית להתחכמויות של פילוסופים שאוהבים להשאיר כל שאלה חשובה בערפילים. כשלעצמי ניסיתי הרבה פעמים לחשוב על העניין אך לא מצאתי תשובה משכנעת. יתר על כן. בכל פעם שחשבתי, מצאתי תשובה אחרת. מצד שני, עניינה אותי יותר השאלה (בקוראי תשובות של אנשים חכמים ופחות חכמים) : איך הגעת לתשובה? האם יש אפשרות כי היא תשתנה עם הזמן? על כך איש איננו מדבר. שאלה אחרת היא: למה כל כך חשוב לענות על שאלה מסוג זה? האם אין משמעות (ומה זה בכלל משמעות) או יותר נכון ערך לחיים "חסרי משמעות" אני כמובן ער לבעיה הנצחית כי אין לשפה כלים לביטוי רעיונות מורכבים, מה שגורם להרבה משיבים להסתתר מאחורי תעלולי לשון ריקים.              לדעתי אי אפשר לגשת לתשובה בלי להגדיר/להבהיר/להסביר את המילים: משמעות, ערך, אמונה (רמז: ההגדרות במילונים הן כמובן סיבוביות. חייזר לא יבין אותן).       

לכך עניתי:

אשתף אותך בתובנות ממסע החיים שלי, עד כמה שמילים יכולות לבטא.

לא אקשט את דברי באמרות כנף או בציטוטים מהכתובים אלא אשתדל להישאר במסגרת החוויה האישית שלי.

התובנה הראשונה שלי היא שמשמעות היא משהו שמתגלה. יש בנו רצון מובנה ועמוק למצוא משמעות לדברים שאנו עושים ובאופן רחב יותר לחיים במלואם. בניגוד לאקזיסטנציאליסטים, אני לא סבור שהאדם יכול להחליט או לבחור שרירותית מה המשמעות של חייו וגם אין הוא מסוגל ליצור משמעות באופן מודע. הוא יכול לגלות משהו בתוכו, ואז לנסות ליישם את מה שגילה ולראות באיזו מידה הדבר 'עובד'. אם הדבר שהתגלה לא מעניק את תחושת המשמעות המצופה, אז יש לחזור ולבחון מחדש את מרחבי העולם הפנימי.

כמו מדען שחוקר את העולם החיצוני ומגלה חוקי טבע ומציאות שאינם תלויים בו, כך גם משמעות מתגלה כישות אובייקטיבית בתוכנו שאינה תלויה ברצוננו.

התובנה השנייה היא, שיש אנשים שחוסר משמעות מטרידה אותם מאוד (כמוני) ויש כאלו שיכולים לחיות טוב גם בהעדר משמעות ברורה. בכל מקרה, לאורך זמן רבים יסכימו שחוסר משמעות הינה דבר שוחק ומייאש. מה לעשות, יש בנו משהו שמשתוקק מאוד למשמעות. לעניות דעתי, משמעות מתהווה מתוך זה שאנו מכפיפים את חיינו, רצוננו, מחשבותינו ורגשותינו למשהו שהוא 'גדול מאיתנו'. למשל, משמעות יכולה לנבוע מחיים עבור המשפחה, המדינה או עבור אידיאל. יש שימצאו אותה בהתנדבות, בחקר מדעי, באומנות או באורח חיים דתי. בכל מקרה, משמעות מחברת אותנו למעגלי חיים רחבים יותר ומשחררת אותנו מהעריצות של הצורך לחיות עבור עצמינו בלבד. נראה שהחיים דוחפים אותנו למשהו גדול יותר. אכן, ככל שהדבר גדול יותר, כך מתעצמת תחושת המשמעות.

לעיתים חיפוש משמעות יכול להוביל למקומות הרסניים ומעוותים. למשל, המשטרים הפשיסטיים נתנו משמעות למיליוני אנשים דרך מלחמות ושפיכות דמים. עבור מוסלמים רבים, השמדת ישראל וכיבוש העולם בשם מוחמד היא מטרה נעלה הממלאת את חייהם במשמעות עליה אין הם מוכנים לוותר גם במחיר חייהם. במקרים רבים, אנשים מתפכחים מסוג מסוים של משמעות, ומנסים למלא את החסר בסוג אחר. כלומר, זהו תהליך שמקרב את המחפש להרמוניה פנימית גדולה יותר, ומעיד על כך שמדובר על התכווננות לאיכות אובייקטיבית, על אף שאנו חווים את התהליך באופן סובייקטיבי טהור.

התובנה השלישית היא שמשמעות כרוכה בשאלת הזהות. ככל שאני יודע מי אני, אני יודע מה הדבר שאותו אני צריך לעשות. משמעות אותנטית תואמת את האופן שבו אני תופס את תפקידי בעולם. כך, אנשים שונים מוצאים משמעות בדברים שונים לחלוטין.

והתובנה הרביעית: כפי שאני מבין, החיפוש אחר משמעות אינו תואם תפיסת עולם מטריאליסטית שמניחה שאנו חיים בעולם שרירותי הנשלט על ידי אינטראקציות חומריות אקראיות במהותן. זאת מכיוון שתפיסה כזו מניחה שבמובן העמוק (הבסיסי) אין משמעות לדבר, והמשמעות שאותה אנו חווים היא בחזקת חזיון תעתועים.

לסיכום, ליבוביץ' צודק בזה שהמשמעות היא עניין אישי שלא ניתן להעביר מאדם לאדם, אך הוא מפספס את זה שמדובר בתהליך של התבוננות עצמית, ניסוי ותהייה, וגילוי של רבדים עמוקים יותר בתוך הנפש. הוא כותב לרמון שזה עניין של בחירה, אבל מה קודם לבחירה הזו? הרי זה בדיוק מה שרמון הצעיר רצה לדעת ולא קיבל תשובה.

אינני סבור שאנחנו יכולים למצוא את משמעות חיינו דרך מקור חיצוני, וגם לא כתוצר של חשיבה פילוסופית גרידא, אלא שהמשמעות היא מעין התגלות פנימית המחברת אותנו למציאות הגדולה מעצמינו.