הקטע הבא לקוח מהסרט ספיידרמן. בדרך להפוך להיות גיבור-על, מנסה פיטר פרקר את כוחו בקפיצה אדירה מגג של בית. האם יצליח? בקטע שלפניכם מסתתרת טעות פיזיקאלית משמעותית. נסו לגלות אותה :)
קיים מעין חוזה לא רשמי בין היוצרים של סירטי גיבורי העל לבין הצופים. ה'חוזה' אומר בערך כך: אני, כצרכן גיבורי-על, מוכן לקבל 'שטות' אחת בלבד, והשטות הזו היא שלגיבור העל יכולים להיות כוחות על-אנושיים. אני מוכן (בהנאה) לקבל כמובן מאליו שהוא יעוף, יטפס כמו עכביש, יהפוך ירוק וגדול, יראה דרך בגדים – מה שאתם רוצים. אבל מעבר לזה, כל השאר צריך להיות הגיוני ועקבי. לא אכפת לי אם לכוחות הללו אין הסבר הגיוני, העיקר שכל ההתרחשויות שיבואו יהיו במסגרת חוקי הפיזיקה וההיגיון המוכרים והמקובלים. ככל שהיוצרים עומדים בכבוד במגבלה הזו, כך התוצר איכותי יותר. שימו לב שחוזה זה אינו קיים בעולם הפנטזיה לגווניו. שם יש ליוצרים הרבה יותר דרגות חופש, אם כי גם מהם מצופה לשמור על הגיון פנימי ועקיבות כלשהי בעולם הדמיוני שיצרו. הרהרו בזה לרגע, יש בזה משהו.
בחזרה לגג עם ספיידרמן. נשים לב לכך שלקראת הרבע השלישי של המעוף, פתאום תוקף את פיטר פרקר הספק. "אולי אין לי באמת כוחות?" הוא מהרהר לעצמו. מרגע זה, תשים כוחותיו, והוא נופל כמו אבן דרך חוטי הכביסה לחניון שלמטה. הרעיון שכוחות ויכולות פיזיות תלויים במצב התודעתי הוא דבר מוכר וידוע (אם אני חושב שאני לא אצליח במבחן, היכולת שלי באמת יורדת פלאות). אבל שימו לב, שכאן המצב התודעתי של הגיבור משפיע לא רק עליו אלא על חוקי הטבע ממש! זו כמובן הפרה גסה של החוזה שאותו הזכרנו. לספיידרמן יש כוחות, אבל הוא אמור לפעול במסגרת העולם המוכר לנו, הלא כן?
מדוע יש כאן חריגה? הנה הסבר. בפיזיקה קיים מושג יסודי שנקרא אינרציה, או בעברית 'התמדה'. הרעיון הוא שמהירותו של גוף (כולל כיוונה של המהירות) אינה משתנה אלא אם כן פועלים עליו כוחות חיצוניים שסכומם אינו אפס. אם למשל נשליך כדור מחללית אל החלל העמוק, הרחק מכל מסה, הוא יתמיד (ומכאן המושג 'התמדה') במהירות קבועה וקו ישר תיאורטית עד אינסוף. מדוע? מכיוון שלא פועלים עליו כוחות חיצוניים. הראשון שניסח את עקרון ההתמדה היה גלילאו גליליי, ואחריו שילב אותו אייזיק ניוטון כחוק הראשון במסגרת שלושת החוקים הידועים המתארים תנועה באשר היא. רעיון ההתמדה מסביר למשל, מדוע אנו 'עפים' קדימה כאשר האוטובוס בולם. היות והבלמים מפעילים כוח על האוטובוס עצמו וגורמים להאטתו, הנוסעים שבתוכו ממשיכים (מתמידים) באותה מהירות שהייתה להם לפני הבלימה, ועל כן יחסית לאוטובוס הם נעים קדימה (אבל לא יחסית למי שמביט בהם מחוץ לאוטובוס). מסובך? ניסוי מצחיק של הברייניאקים יבהיר את הרעיון:
כאשר פיטר פרקר קופץ מהגג יש לו מהירות אופקית בלתי מבוטלת. על פי חוקי הפיזיקה הוא אמור להתמיד במהירות זו, כמו כל גוף בעולמינו (בנוסף, יש כאן כמובן גם נפילה החופשית שמגבירה את מהירותו בכיוון האנכי, אבל אנו מתייחסים כרגע רק לתנועה האופקית). מה שרואים בפועל הוא, שהתנועה בכיוון האופקי נבלמת באבחה אחת, וזאת אך ורק בשל השינוי התודעתי של הקופץ. כלומר, חוקי המשחק אף הם מושפעים מעולמו הפנימי של הגיבור. בניסוח הזה אולי לא ניתן לחוש את האבסורדיות שבדבר אבל חשבו על סרטים מצוירים בהם כוח המשיכה פועל רק כאשר שמים לב אליו.
אין פלא, שהאינטואיציה של יוצרי ספיידרמן מבוססת יותר על סרטים מצוירים מאשר על המציאות עצמה.
קרדיט:
ניצן אונאל מתמחה מזה שנים רבות בלימוד מדע בעזרת קטעים מהקולנוע. את הקטע מתוך ספיידרמן למדתי ממנו.