ללמוד וללמד במאה ה-21
הבלוג

הזמן הוא ממד ממשי. לא רק מטאפורה ולא רק רעיון פילוסופי. בתורת היחסות של איינשטיין, הזמן והמרחב שזורים יחד במבנה אחד: מרחב-זמן. כל עצם פיזי לא רק תופס מקום בשלושה ממדים. יש לו גם היסטוריה בזמן. הגוף שלך, הכיסא שאתה יושב עליו, כוס הקפה שעל השולחן - לכל אחד מהם יש מעין מסלול בתוך מרחב-זמן. במובן הזה, איננו רק יצורים תלת-ממדיים המתקדמים מרגע לרגע. אפשר לתאר אותנו גם כישויות ארבע-ממדיות, הנפרשות מן העבר אל העתיד. זה נשמע מופשט מאוד. אבל אולי יש לזה משהו לומר גם על הדרך שבה אנחנו מ

״האם אלוהים קיים?״ שאלה מוכרת ודי חבוטה משימוש. זהירות, חפירה בדרך: מה פירוש ״קיים״? האם רק מה שניתן לראות, למשש או למדוד קיים? אם כן, אנחנו מניחים מראש שהמציאות כולה חומרית. אבל זו אינה מסקנה מדעית אלא הנחה פילוסופית. קצת פיזיקה בפיזיקה מדברים על אלקטרונים, שדות וכוחות גם כאשר איננו ״רואים״ אותם במובן הרגיל, אנו מסיקים את קיומם מתוך ההשפעות שלהם ומתוך יכולתם להסביר ולחזות תופעות. גם המושג הבסיסי ״כוח״ אינו פשוט כפי שנדמה: האם הוא ״דבר״ שקיים, או דרך מתמטית לתאר כיצד גופים מ

איילון פקוק. אתה בנתיב האמצעי, לא זז. מימין ומשמאל מכוניות גולשות. עצבים. אחרי חמש דקות אתה נשבר, מאותת, נדחק שמאלה. וא הנתיב שעברת אליו נעצר והנתיב שעזבת מתחיל לזרום. מזל רע? אולי ואולי גילית משהו על הפיזיולוגיה של המוח. אשליית הנתיב המהיר מחקר מ-1999 שפורסם ב-Nature בדק בדיוק את זה. התוצאה: כשאתה עוקף מכוניות אתה בקושי מביט אליהן. אבל כשעוקפים אותך, אוהו, אתה מביט בהן ישר. כידוע תסכול נחרט חזק יותר. כמה פעמים הנתיבים האחרים היו תקועים ושלך פתוח? מלא. אבל אתה זוכר את הפעם ש

שלוש הרצאות שונות, אותו מבנה צפיתי שוב בהרצאה של ג׳יל טיילור על השבץ המוחי שעברה. זו הייתה אולי הפעם השלישית, ובעיקר נתתי לה להתנגן ברקע. ואז הפסקתי להקשיב למה שהיא אומרת, והתחלתי לשים לב למה שהיא עושה. אחר כך פתחתי עוד שתי הרצאות - של סיימון סינק ושל איימי קאדי. על הנייר אין ביניהן שום קשר. מדעי המוח. מנהיגות. פסיכולוגיה חברתית. ובכל זאת, שלושתן מתחילות באותו מהלך. הבמה הטובה בעולם לדוברים. שמונה-עשרה דקות לכל הרצאה. ומה שמדליק את ההרצאות האלה אינו רק איכות התוכן - מרשימה כ

היא זכרה את הסיפור כמעט מילה במילה. אבל לא את מה שרציתי ללמד. לפני כמה שנים פגשתי תלמידה לשעבר. ״אני עדיין זוכרת את הסיפור שסיפרת לנו״, היא אמרה. ואז היא התחילה לספר אותו. היא זכרה את הפתיחה, את המתח, את התפנית. אפילו את המשפט המדויק שבו השתמשתי כדי לסגור את הסיפור. למשך ארבע שניות בערך הרגשתי מוחמא מאוד. ואז שאלתי את שאלת ההמשך המתבקשת: ״תזכירי לי מה הסיפור הזה נועד ללמד?״ היא עצרה. ניסתה באמת להיזכר ולא הצליחה. הסיפור נשאר. השיעור שהיה אמור לעבור דרכו - נעלם. ה-WOW עבד. ה-H

מה שמצחיק אותי הוא, לא שהבלש הצרפתי (הפנתר הוורוד) לא מצליח להגיד ״Hamburger״ במבטא אמריקאי, אלא שהוא באמת מנסה! המורה המסכנה חוזרת שוב ושוב... הוא מקשיב, מתאמץ, בטוח שהפעם ייצא נכון. וכאשר יוצא שוב אותו מבטא צרפתי הוא אפילו לא שם לב. ואז המורה הסבלנית מתחילה לאבד את זה. לא כי אין לה רצון טוב, אלא כי היא לא מסוגלת להבין איך הוא לא מבין. זה רגע של מבחן עד כמה את.ה באמת "מורה טוב.ה" פעם אמרתי לתלמידים שלי: "התפקיד שלכם זה להבין אותי. והתפקיד שלי זה להבין למה אתם לא מבינים אותי.

הייתה לי לאחרונה סדנה שבה פשוט אי אפשר היה להתחיל ללמד. תלמידים צועקים, נכנסים ויוצאים, שקועים בטלפונים. אפס קשב. אפס מוטיבציה. משהו קיצוני. לצערי ביטלתי את הסדנה. אבל כאשר ניתחתי את מה שהיה שם, הגעתי למסקנה שאפשר היה לעשות זאת אחרת. לא בטוח שהייתי מצליח להציל את הכול. לפעמים המציאות באמת חזקה מהתכנון או מהיכולת של המורה. אבל כן הבנתי משהו חשוב: הבעיה לא הייתה רק ״משמעת״. הבעיה הייתה שניסיתי להתחיל שיעור לפני שנוצרה בכלל אפשרות להתחיל שיעור. וזו נקודה שמורים מכירים היטב הגם ש

אנחנו לא צריכים שילדי ישראל יהיו הכי טובים ב-ChatGPT משרד החינוך רוצה ללמד תלמידים AI, וזה טוב. הבעיה היא שהוא מדבר על AI כעל עוד כלי שצריך ללמוד להפעיל. ״אני רוצה שתלמידי ישראל יהיו הכי טובים ב-ChatGPT וב-Claude״, אמר לאחרונה ראש הממשלה. אני מאמין שהכוונה טובה, ומערכת חינוך שלא תתייחס לבינה מלאכותית תפקיר את תלמידיה לעולם המשתנה במהירות. אבל דווקא בגלל שהנושא חשוב, צריך לדייק. כי המשפט הזה, על אף שהוא נשמע מתקדם, חושף בלבול עמוק. אוריינות AI אינה היכולת להיות טוב בצ׳אטבוט מס

מאז 2022 מופצות ברשת רשימות מפורטות של מדענים שמתו או נעלמו - לעיתים עם רמיזה לדפוס אפל: פיזיקאים גרעיניים, חוקרי היתוך, אנשי אווירונאוטיקה. אנשים אינטליגנטיים שאלו בצדק: מה קורה כאן?! אבל האמת לעיתים מגיעה לא ממודיעין חשאי אלא מסטטיסטיקה בסיסית. ואם מרחיבים רגע את המבט, אפשר ללמוד מזה משהו עמוק יותר על איך המוח שלנו עובד, איך מודלי שפה עובדים, ועל סוג של זהירות אינטלקטואלית שהעידן הזה דורש. הבעיה הראשונה: 13 מתוך כמה? כשאומרים ״13 מדענים״, המספר נשמע דרמטי. אבל בלי מכנה, מספ

על חשיבה אנושית, בינה מלאכותית, וההזמנה לעלות למדרגה גבוהה יותר: ה-AI לא יגנוב את מחשבותיך - הוא יעזור לך לחשוף את ערכן. נניח אתם מבקשים ממני לכתוב מאמר, ואז משווים למאמר שבינה המלאכותית כבר כתבה: רהוט יותר, זורם, ללא שגיאות כתיב. לכאורה, הרבה יותר טוב. אבל השאלה שלי היא לא "מי טוב יותר" אלא מה יש באדם שמכונה לא תהייה לעולם - למרות שהחיקויים הולכים ומשתפרים. מה היא מחשבה? הגדרה פשוטה: מחשבה היא המאמץ לראות את מה שקיים, להבין מה נובע ממנו, ולתפוס מה זה אומר (כלומר מה המשמעות).

כולנו צריכים מדי פעם לקבל החלטות חשובות: האם לעזוב את העבודה? האם להשקיע במיזם חדש? איך לפתור קונפליקט משפחתי מורכב? בדרך כלל אנו ניגשים לזה עם "ארגז הכלים" הרגיל שלנו: מה שלמדנו בתואר, מה שההורים אמרו לנו והפנמנו, או סתם תחושת בטן. אבל עבור צ'רלי מונגר, הגישה הזו הייתה מתכון בטוח לבינוניות. צ'רלי מי? צ'רלי מונגר (1924–2023) היה הרבה יותר מסתם "הסגן של וורן באפט" בברקשייר האת'ווי. הוא נחשב לאחד המוחות המבריקים והחריפים ביותר בעולם העסקים וההשקעות. בעוד אחרים התמקדו רק בגרפים

אחת העצות הראשונות שנותנים לשחמטאי מתחיל היא "לפתח כלים." בתחילת המשחק הכלים דחוסים, מפריעים אחד לשני. "לפתח" זה למקם אותם במקומות אסטרטגיים שמגדילים את השפעתם בעמדה שלמטה, לבן מפותח הרבה יותר משחור, כי לכלים שלו יש הרבה יותר השפעה וחופש תנועה. למעשה, השחור כבר כמעט הפסיד למרות שגודל הצבאות זהה. במהלך משחק שחקנים מחפשים "טקטיקות" - רצף מהלכים שיוביל ליתרון, אבל יש שלבים בהם אין הזדמנויות כאלו. למתחילים זה מתסכל - הם מרגישים תקועים. ומתוך חוסר סבלנות הם מבצעים מהלך גרוע שפתאו

בעולם בו מחשבים כותבים קוד, מסכמים מאמרים ופותרים משוואות בשניות, אנו עדים לשינוי דרמטי בהגדרה של "אינטליגנציה". ידע גולמי הפך למוצר מדף זול ונגיש. עם זאת, יתרון אנושי שעדיין נותר רלוונטי – והופך לקריטי מיום ליום – הוא היכולת ללמוד מהר , להסתגל לשינויים ולרכוש מיומנויות חדשות ביעילות שיא. אלא שרובנו עדיין פועלים לפי "מערכת הפעלה" מיושנת. זה מה שאני עשיתי במשך שנים רבות - כי אף אחד לא לימד אותי אחרת. אנחנו מנסים ללמוד בשיטת ה"העמסה" או ה"דחיסה" – ניסיון להכניס לראש כמויות גדול

דמיינו עולם שבו כל ילד וילדה גדלים מתוך אמונה שהם יכולים להתמודד עם כל אתגר, לפרוץ כל גבול, ולממש את מלוא הפוטנציאל שלהם. כיצד יוצרים...

למידה אפקטיבית תלויה ביכולת לפשט נושאים מורכבים. עם שטף בלתי פוסק של תיאוריות מסובכות ומידע קשה להבנה, לומדים עלולים בקלות ללכת לאיבוד. אך על ידי פירוק המורכבות, ניתן לשפר את ההבנה, לחזק את הזיכרון ולהפוך את החוויה הלימודית למהנה יותר. בפוסט זה ריכזתי אסטרטגיות לפישוט נושאים מורכבים, תוך הצגת טכניקות לשיפור ההבנה והזיכרון. להבין את המורכבות בלמידה מורכבות בלמידה נובעת בעיקר מכמויות המידע העצומות שעלינו לעבד. תחומים כמו מדע, מתמטיקה וטכנולוגיה מציבים לא פעם אתגרים משמעותיים. ל

העברה בלמידה (Transfer of learning) היא השימוש בידע, מיומנויות או גישות שנלמדו בסיטואציה מסוימת – לסיטואציה אחרת. הסיטואציה החדשה יכולה...

הרב חיים נבו ן , (טור מצורף) מעלה סוגיה רלוונטית עמה מתמודדים מורים בנוגע לידע ושינון. יש הסבורים כי במאה ה-21 הידע הפך להיות "מוצר זול"...

הוא יכול לזכור את pi בדיוק של 22,000 ספרות; לחשב בהבזק חזקה שלישית של כל מספר תלת ספרתי ולקבוע מיידית באיזה יום בשבוע נולדתם לפי תאריך...