איך לבטא המבורגר
- Oren Farber
- לפני יומיים (2)
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: לפני יום אחד (1)
מה שמצחיק אותי הוא, לא שהבלש הצרפתי (הפנתר הוורוד) לא מצליח להגיד ״Hamburger״ במבטא אמריקאי, אלא שהוא באמת מנסה!
המורה המסכנה חוזרת שוב ושוב...
הוא מקשיב, מתאמץ, בטוח שהפעם ייצא נכון.
וכאשר יוצא שוב אותו מבטא צרפתי הוא אפילו לא שם לב.
ואז המורה הסבלנית מתחילה לאבד את זה.
לא כי אין לה רצון טוב,
אלא כי היא לא מסוגלת להבין איך הוא לא מבין.
זה רגע של מבחן עד כמה את.ה באמת "מורה טוב.ה"
פעם אמרתי לתלמידים שלי:
"התפקיד שלכם זה להבין אותי. והתפקיד שלי זה להבין למה אתם לא מבינים אותי."
יש למידה שמתרחשת רק כאשר דפוסים ישנים מפסיקים להשפיע באותה עוצמה.
הרבה יותר קשה לשבור תבנית ישנה מאשר ליצור חדשה.
לכן, כאשר מתאמנים בכלי מוזיקלי מקפידים לעשות הכל לאט ומדויק -
כדי לא ליצור הרגלים שאחר כך צריך להחליף.
תלמיד שלא מצליח לפתור תרגיל בדרך חדשה לא בהכרח "לא הבין":
לפעמים הוא פשוט חוזר אוטומטית לתבנית הישנה שלו.
כמו למבטא צרפתי.
הוא יודע מה צריך, הוא באמת מבין
וכועס בצדק כשמסבירים לו שוב ושוב,
אבל המערכת הפנימית שלו עדיין נמשכת למסלול המוכר.
לכן הוראה טובה אינה רק להסביר יותר טוב -
אלא לזהות מה חוסם את ההבנה,
ואת התפיסות המוקדמות שהתלמיד מביא איתו.
איזו תבנית ישנה מושכת אותו אחורה?
איזה ״מבטא פנימי״ ממשיך לדבר דרכו גם כשהוא מנסה לומר משהו חדש?
ומכאן החשיבות של למידה אקטיבית:
לא פעילות בשביל שיהיה מעניין.
לא תרגול בשביל למלא זמן,
אלא מרחב שבו התלמיד מתאמן, טועה, חוזר,
שומע את עצמו, מתקן, ושוב מנסה.
חזרתיות אינה אויב היצירתיות - היא הדרך שבה המוח מחליף תבנית.
נדמה לנו שאם אמרנו משהו ברור - לימדנו
אבל לימדנו רק כשהתלמיד קיבל מספיק הזדמנויות לעשות את הדבר החדש,
עד שהוא כבר לא מרגיש חדש.
למידה היא לא כל כך רכישה של ידע חדש,
כמו החלפה של "מבטא" פנימי.
תגובות