ללמוד וללמד במאה ה-21
הבלוג

אם אנשים מאבדים עניין עוד לפני שהגעתם לרעיון המרכזי, ייתכן שהבעיה אינה בתוכן. ייתכן שהבעיה היא בסדר. רוב השיעורים וההרצאות מתחילים בהסבר: הגדרות, רקע, פרטים. אנחנו נותנים לקהל את ה-HOW ומקווים שבהמשך הוא יבין למה זה בכלל חשוב. ״קודם WOW, אחר כך HOW״ הופך את הסדר. ה-WOW הוא הרגע שמעורר סקרנות: שאלה מפתיעה, סתירה, סיפור או הדגמה. ה-HOW הוא ההסבר שמגיע אחריו. העיקרון פשוט: קודם גורמים לאנשים לרצות לדעת. אחר כך מלמדים. הגעתי לרעיון הזה אחרי שנים של צפייה בשיעורים מצליחים ונכשלים.

ביקשתי מקלוד לבדוק את המסגרת שאני בונה כבר יותר משני עשורים: קודם WOW. אחר כך HOW. קודם לעורר עניין. אחר כך להסביר. (או בגרסה הפחות אקדמית: קודם תרגש, אחר כך תקשקש.) ואז, כמעט בדרך אגב, המלאכותי הזה כתב: ״זה בעצם המשולש הרטורי של אריסטו - אתוס, פאתוס ולוגוס״. לא שאלתי על אריסטו. שאלתי על הוראה. אז הלכתי לבדוק. המסקנה: אריסטו קלע בול. לפני 2,400 שנה. הבעיה שהיוונים ניסו לפתור אריסטו לא כתב ספר עזרה עצמית. הוא כתב עבור אנשים שנדרשו לעמוד באסיפה האתונאית ולשכנע אולם מלא אזרחים ל

שלוש הרצאות שונות, אותו מבנה צפיתי שוב בהרצאה של ג׳יל טיילור על השבץ המוחי שעברה. זו הייתה אולי הפעם השלישית, ובעיקר נתתי לה להתנגן ברקע. ואז הפסקתי להקשיב למה שהיא אומרת, והתחלתי לשים לב למה שהיא עושה. אחר כך פתחתי עוד שתי הרצאות - של סיימון סינק ושל איימי קאדי. על הנייר אין ביניהן שום קשר. מדעי המוח. מנהיגות. פסיכולוגיה חברתית. ובכל זאת, שלושתן מתחילות באותו מהלך. הבמה הטובה בעולם לדוברים. שמונה-עשרה דקות לכל הרצאה. ומה שמדליק את ההרצאות האלה אינו רק איכות התוכן - מרשימה כ