ללמוד וללמד במאה ה-21
הבלוג

״האם אלוהים קיים?״ שאלה מוכרת ודי חבוטה משימוש. זהירות, חפירה בדרך: מה פירוש ״קיים״? האם רק מה שניתן לראות, למשש או למדוד קיים? אם כן, אנחנו מניחים מראש שהמציאות כולה חומרית. אבל זו אינה מסקנה מדעית אלא הנחה פילוסופית. קצת פיזיקה בפיזיקה מדברים על אלקטרונים, שדות וכוחות גם כאשר איננו ״רואים״ אותם במובן הרגיל, אנו מסיקים את קיומם מתוך ההשפעות שלהם ומתוך יכולתם להסביר ולחזות תופעות. גם המושג הבסיסי ״כוח״ אינו פשוט כפי שנדמה: האם הוא ״דבר״ שקיים, או דרך מתמטית לתאר כיצד גופים מ

מאז ומעולם פילוסופים הביטו בעולם וראו דבר שקשה להתעלם ממנו: העולם אינו כאוס. יש סדר במתמטיקה. יש חוקיות בתנועת הכוכבים. יש מבנה בטבע. יש הרמוניה במוזיקה ויש יכולת מוזרה של המוח האנושי להבין את כל זה. היוונים קראו לעיקרון שמאחורי סדר קוסמי זה: ״לוגוס״ (λόγος) אבל לוגוס לא היה רק ״מילה״. הוא היה גם היגיון, משמעות, תכלית, חוק פנימי. ההנחה הייתה שהמציאות אינה אוסף מקרי של אירועים, אלא קיום שיש בו מבנה שניתן לגלות. להבין. זו גם הסיבה שמילה זו ממשיכה להדהד עד היום: ביולוגיה היא חקר

יום אחד מיקי מאוס נשאר לבד בבית הקוסם בסצנה ישנה מ״פנטזיה״ של דיסני (1940), שמרגישה פחות כמו אנימציה ויותר כמו נבואה על העידן שלנו. מיקי עייף מלסחוב דליים של מים הלוך וחזור, שוב ושוב - זו עבודה פיזית איטית, משעממת.. מהסוג שאף אחד לא רוצה לעשות. אז מיקי משתמש "בטכנולוגיה" של קוסמים: הוא חובש את כובע המאסטר, מזמן את כוחות הקסם ומעורר מטאטא לחיים! בהתחלה זה עובד מושלם, והמטאטא מתחיל לסחוב את המים במקומו. אין יותר מאמץ, אין יותר עבודה שחורה - מיקי פתר את הבעיה! זה החלום הטכנולוג

לפני שאתה מתחיל באמת, אתה יכול להאמין כמעט בכל דבר על עצמך. שאתה מוכשר מאוד. שיש בך פוטנציאל עצום. שיש משהו מיוחד בתוכך שרק מחכה לרגע הנכון. האשליה נעימה... ואז אתה מתחיל. יושב לכתוב. מתחיל פרויקט. מנסה להפוך רעיון למציאות. והאשליה קורסת עליך. האדם שדמיינת שהוא אתה, פוגש את האדם שבאמת מסוגל לייצר משהו עכשיו. הפנטזיה פוגשת את הדף - הגאונות המדומיינת פוגשת משפט עקום, מבנה חלש, ביצוע בינוני. זה כואב. אולי זו אחת הסיבות לכך שאנחנו דוחים דברים חשובים. כל עוד לא התחלנו, אפשר להמשיך

הטרגדיה של המלך הראשון והתקווה האחרונה אם נקלף את השכבות הדתיות וההיסטוריות ונשאל את הישראלי הממוצע – החילוני, המסורתי, הלוחם – מי הוא המלך המקראי שדמותו מהדהדת בתוכו, התשובה תהיה, כמעט תמיד, שאול. לא דוד. שאול הוא "אנחנו". הוא האב-טיפוס של ה"צבר": גבוה, חזק, שורשי, איש האדמה משבט בנימין, צנוע ("נחבא אל הכלים") ופרגמטי. שאול הוא הטרגדיה של האדם המנסה לשרוד במציאות בלתי אפשרית, מול אויבים מבחוץ (פלשתים) ומול דרישות דתיות בלתי מתפשרות מבפנים (שמואל). המשוררים העבריים המודרניים,

על חשיבה אנושית, בינה מלאכותית, וההזמנה לעלות למדרגה גבוהה יותר: ה-AI לא יגנוב את מחשבותיך - הוא יעזור לך לחשוף את ערכן. נניח אתם מבקשים ממני לכתוב מאמר, ואז משווים למאמר שבינה המלאכותית כבר כתבה: רהוט יותר, זורם, ללא שגיאות כתיב. לכאורה, הרבה יותר טוב. אבל השאלה שלי היא לא "מי טוב יותר" אלא מה יש באדם שמכונה לא תהייה לעולם - למרות שהחיקויים הולכים ומשתפרים. מה היא מחשבה? הגדרה פשוטה: מחשבה היא המאמץ לראות את מה שקיים, להבין מה נובע ממנו, ולתפוס מה זה אומר (כלומר מה המשמעות).

אחת העצות הראשונות שנותנים לשחמטאי מתחיל היא "לפתח כלים." בתחילת המשחק הכלים דחוסים, מפריעים אחד לשני. "לפתח" זה למקם אותם במקומות אסטרטגיים שמגדילים את השפעתם בעמדה שלמטה, לבן מפותח הרבה יותר משחור, כי לכלים שלו יש הרבה יותר השפעה וחופש תנועה. למעשה, השחור כבר כמעט הפסיד למרות שגודל הצבאות זהה. במהלך משחק שחקנים מחפשים "טקטיקות" - רצף מהלכים שיוביל ליתרון, אבל יש שלבים בהם אין הזדמנויות כאלו. למתחילים זה מתסכל - הם מרגישים תקועים. ומתוך חוסר סבלנות הם מבצעים מהלך גרוע שפתאו