מחשבות על פיזיקה ומוזיקה
- Oren Farber
- 4 בפבר׳
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 5 בפבר׳
כל צליל הוא רטט.
זו אינה מטפורה, אלא תיאור מדויק של המציאות. שום קול אינו נוצר מעצמו.
משהו חייב לצאת משיווי משקל: מיתר שננגע, תוף שמקבל מכה, עמוד אוויר שמתחיל להתנדנד, מיתרי קול שנפתחים לזרימת אוויר.
תנועה קטנה, מקומית מאוד - וגל מתחיל לנוע החוצה
גל קול אינו דבר שנע ממקום למקום. האוויר עצמו כמעט ואינו מתקדם. הוא רק נדחס ומשתחרר, חלקיק אחר חלקיק, סביב אותו מקום. מה שעובר באמת הוא האנרגיה והמידע.
הצליל אינו האוויר, בדיוק כפי שאדווה אינה המים - הוא הדפוס שנע על גביהם.
וכאן מתרחש משהו מעניין: דפוס פיזיקלי מדויק מאוד, הנשלט על ידי משוואות פשוטות יחסית, נחווה אצלנו כחוויה עשירה, רגשית. אותו גל קול יכול להיות רעש, או מוזיקה. ההבדל אינו בגל עצמו, אלא באופן שבו המוח שלנו מפרש אותו.
בפיזיקה של הצליל, התדירות קובעת את גובה הצליל. המשרעת קובעת את העוצמה. צורת הגל קובעת את הגוון - הטימבר, זה שמבדיל בין פסנתר לכינור גם כששניהם מנגנים את אותו תו.
ועדיין, איננו שומעים תדירויות, אמפליטודות או ספקטרום הרמוני. אנחנו שומעים עצב, שמחה, מתח, רגיעה. הפיזיקה מספקת את החומר הגולמי, והחוויה האנושית עושה בו שימוש.
הפיזיקה מתארת איך הצליל קיים
המוזיקה עוסקת במה הצליל עושה לנו.
הקול האנושי הוא אולי הדוגמה המעניינת ביותר לחיבור הזה.
מיתרי הקול הם מערכת רוטטת, בדיוק כמו מיתר של כלי נגינה. חללי התהודה של הפה והאף פועלים כמו תיבת תהודה. שינוי זעיר במבנה - פתיחה של הפה, תזוזה של הלשון - משנה את הספקטרום כולו.
הקול האנושי אינו רק רטט - הוא נושא משמעות.
אותה פיזיקה שמאפשרת שירה מאפשרת גם דיבור, תפילה, קריאה, לחישה.
הגוף עצמו הופך לכלי נגינה שמחובר ישירות לתודעה.
אחד הרעיונות היפים בפיזיקה של גלים הוא תהודה. כל מערכת רוטטת מעדיפה תדרים מסוימים. אם מפעילים עליה גל בתדר המתאים, היא "נענית" בעוצמה גדולה במיוחד.
מיתר, חלל, תוף - וגם הגוף שלנו.
ייתכן שזה אחד ההסברים לכך שמוזיקה מסוימת נוגעת בנו חזק כל כך. לא רק בגלל זיכרונות או תרבות, אלא משום שמערכות פיזיקליות בתוכנו - עצבים, עור התוף, אפילו איברים פנימיים - מגיבות בעוצמה לתדרים מסוימים. במובן הזה, מוזיקה היא לא רק דבר ששומעים, אלא הדהוד בכל הגוף
כמעט שום דבר בעולם אינו באמת סטטי. אטומים רוטטים, מולקולות מתנדנדות, שדות אלקטרומגנטיים מתפשטים. גם אור הוא גל. גם חום. גם אותות סלולריים. אנחנו חיים בתוך ים של תנודות.
המוזיקה אינה מוסיפה רטט לעולם - היא רק ממקדת את תשומת הלב שלנו אליו.
מוסיקה מדברת בשפה שהטבע עצמו משתמש בה: תנודות, חזרות, קצב.
עם ההבנה של הפיזיקה, משהו משתנה באיכות ההקשבה. העולם נעשה פחות אקראי, ויותר קוהרנטי. לא פשוט, אבל מובן יותר.
ובפעם הבאה שנקשיב לצליל, לשיר, או אפילו לרעש יומיומי, אולי נזכור:
זה לא סתם קול. זה גל. זה רטט. זו שפה מסתורית שמחברת בין העולם החומרי לבין הנפש האנושית.
תגובות