בעולם שבו ידע אינו 'שווה' הרבה, המקום המסורתי של המורה כמקור של ידע מעשה נשחק משמעותית.
אולם החשיבות של תפקיד המורה לא פחתה - להיפך היא גברה! תמיד יהיה צורך במורים בשל האינטראקציה האנושית. המורה חייב להיות רלוונטי עבור התלמיד, ולכן עליו להשתלם במיומניות החשובות שאותן הוא רוצה להקנות לדור הצעיר. זה גם מפתח חשוב לבעיית המשמעת, שבחלקה נובעת מחוסר כבוד (ואף זלזול) של התלמיד במורה.
רלוונטיות
כמורים, אנחנו מניחים כמובן מאליו שהתלמידים רוצים ללמוד את מה שאנחנו רוצים ללמד.
במילים אחרות, אנחנו מניחים שיש להם את המוטיבציה הדרושה ללמוד את מה שנראה לנו חשוב ומעניין או מה שמשרד החינוך החליט שהם צריכים לדעת. עלינו להודות בכנות שזו הנחה מאוד לא סבירה. יתרה מכך, ככל שהפער בין מה שנדמה לנו לבין השטח גדול יותר, כך קטן הסיכוי שתתרחש למידה בעלת ערך.
הדבר הראשון שעלינו לעשות כמורים הוא לעורר תיאבון ללמידה. זהו אחד התפקידים הקריטיים והמוזנחים של מורה, דהיינו, להיות איש או אשת מכירות. יהיו שיגידו שזה משפיל או לא מכובד - אבל בואו ננסה לראות את הדברים באור שונה. מטרתו של איש מכירות מוצלח היא להראות לקונים פוטנציאליים שהמוצר טוב בשבילם, שהוא עונה על צורך חשוב, פותר בצורה טובה בעיה מציקה, יוצר ערך, מגדיל אפשרויות וכיוצא בזאת. בהיבט השלילי לא פעם אנשי מכירות מנסים 'לדחוף' לנו בכוח משהו שאיננו צריכים באמת ומכאן המוניטין הרע שיצא להם: יש להם מוטיבציה רבה יותר למכור מאשר לעזור. אולם בההיבט החיובי, הם חושפים אותנו למשהו שבאמת יכול לעזור לנו. המורה צריך להיות (גם, לא רק) איש מכירות במובן החיובי - כלומר, האינטרס העליון שלו הוא הרצון להעניק ערך אמיתי לתלמידים. האם זו לא המוטיבציה הנעלה ביותר להיות מורה?
השלב בו אנו מעוררים או יוצרים מוטיבציה ללמוד נושא מסוים יכולה להסתיים במשוב של התלמידים בו הם ידרגו את רמת המוטיבציה שלהם ללמוד את הנושא שעל הפרק. יהיה זה מאיר עיניים עבור המורה, אם כי לעיתים מקלחת קרח, לגלות את הפער בין מה שנדמה לו שמעניין לבין מה שבאמת מעניין את תלמידיו. בואו נתקדם נניח שעשיתי את מיטב יכולתי 'למכור' להם את הנושא החדש, אולם הסקר מראה לי שאין עניין בכלל. כעת הרווחתי תובנה חשובה מאוד לגבי הכיתה. יש לי הזדמנות להבין מה באמת מעניין אותם, וכיצד אני יכול להיות רלוונטי לחיים שלהם. אני יכול לעורר את המוטיבציה בדרך חדשה, מתוך תקווה שהמשוב יהיה כעת חיובי יותר. במידה וכן, נוכל להכנס לתוך הלימוד ברגל ימין. מצד שני, בהחלט יכול להיות שגם כעת, אולי אפילו לאחר שלושה ניסיונות יצירתיים ומושקעים לעורר בהם מוטיבציה - עדיין המשוב שלהם מראה הענות אפסית. בשלב זה אני יכול לשאול את עצמי מספר שאלות חשובות:
האם יש להם את התמונה הרחבה של נושא הלימוד?
האם יש להם מוטיבציה ללמוד את נושא העל?
האם כדאי להתעקש על הפרק הנוכחי ולא לעבור טקטית למשהו אחר, לבנות מוטיבציה ואז לחזור לנושא זה?
האם מתוך האינטראקציה עם הכיתה אני יכול ללמוד על המקום בו נמצאת המוטיבציה שלהם? אחרי הכל, זו הזדמנות טובה להבין טוב יותר את הרצונות שלהם, את המקום שממנו הם באים והמקום שאליו הם רוצים להגיע דרך הלימוד.
זהו סגנון הוראה אינטראקטיבי ומבוסס על דיאלוג, השונה מאוד מהאופן המקובל בו המורה הוא דיקטטור (מלשון 'מכתיב' - dictate) הכופה את הלימוד מכוח סמכותו מתוך ציפיה לא ריאליסטית שהתלמידים ירצו ללמוד. באופן זה, המורה אכן 'מלמד' (מעביר את החומר) אבל משום מה התלמיד אינו לומד. על מנת שתתקיים הוראה אפקטיבית, עלינו להשתחרר מהאשליה שבמצב העניינים הנוכחי למידה כלשהי מתקיימת.
