המורה שואל שאלה...
מרגע שהשאלה נזרקה לחלל הכיתה, עד לרגע בו תלמיד עונה, חולף פרק זמן שלא תמיד אנו מבינים את משמעותו ואת הפוטנציאל הגלום בו. להפסקה מתודית זו יכולה להיות השפעה רבה (ומפתיעה) על המעורבות, איכות הלמידה והדינמיקה הכיתתית. מחקר גילה (Mary Budd Rowe ,1974) כי מורים בתיכון נוהגים להמתין עד לתשובה הראשונה בממוצע כשנייה, בעוד מורים בבתי ספר יסודיים ממתינים בממוצע שלוש שניות. מסתבר שזה ממש מעט!
מחקרים נוספים הראו שהארכת זמן ההמתנה לחמש שניות (לפחות), עשויה להביא לשלל תוצאות חיוביות. לא רק שהדבר מאפשר לתלמידים הזדמנות לשלוף מידע ובכך לשפר את הפנמת חומר הלימוד, אלא גם תורם ל-
1. איכות התשובות: זמן ההמתנה ארוך מעודד תלמידים לנסח תשובות מחושבות יותר והדבר תורם להעמקת הדיון בכיתה.
2. עידוד תלמידים איטיים: תלמידים הזקוקים ליותר זמן לעיבוד מידע יכולים כעת להשתתף בדיון.
3. ביסוס התשובה זמן ממושך מעודד תלמידים לחפש ראיות לתשובותיהם, ומאפשר לפתח חשיבה ביקורתית ואנליטית.
יתרונות אלו אינם מוגבלים לרמות או נושאים מסוימים וניתן לראותם לאורך כל הקשת החינוכית. בנוסף, מורים המשתמשים באופן קבוע בזמני
המתנה ארוכים משפרים את איכות הלימוד בשלוש דרכים לפחות:
העלאת המורכבות: הצגת שאלות מאתגרות ומעוררות מחשבה.
גמישות בהערכת התשובות: על ידי הרחבת זמן ההמתנה, מורים פתוחים יותר לקבל תשובות שונות ויכולים להעריך טוב יותר את הבנת התלמיד.
העצמה: זמני המתנה ארוכים עוזרים למורים לחשוף את הפוטנציאל של לומדים איטיים ולשיפור הנראות של תלמידים אלו.
אסטרטגיה מעניינת לשימוש בזמן ההמתנה היא "חשיבה-שותפות-שיתוף". באסטרטגיה זו, המורה מבקש מהתלמידים לחשוב על שאלה מסוימת. לאחר זמן המתנה מתאים, התלמידים משתפים בזוגות את תוצאות החשיבה שלהם, ואף חולקים את רעיונותיהם עם הכיתה כולה.
הגדלת הזמן עד למענה נתמכת על ידי הבנת פעילות המוח באופנים הבאים:
אחזור זיכרון: זמן מענה ארוך יותר מאפשר לתלמידים לגשת למידע המאוחסן בזיכרון לטווח ארוך באופן יעיל יותר. תהליך שליפה זה כולל הפעלת רשתות עצביות הקשורות למידע המאוחסן, חיזוק עקבות הזיכרון והקלה על העברתו לזיכרון העבודה.
קיבולת זיכרון עבודה: זיכרון עבודה, האחראי על החזקת מידע ותפעול זמני, מרוויח מזמן מענה ארוך יותר. כאשר לתלמידים יש יותר זמן לעבד ולארגן את מחשבותיהם, הם יכולים לנצל בצורה יעילה יותר את קיבולת זיכרון העבודה שלהם, מה שמוביל לתגובות קוהרנטיות ומובנות יותר.
תשומת לב ומיקוד: זמן המענה הממושך מאפשר לתלמידים לשמור על תשומת לב ולהתמקד במשימה שעל הפרק. זה מועיל במיוחד עבור שאלות מורכבות או מאתגרות הדורשות מעורבות קוגניטיבית עמוקה יותר. זמן מתאים מאפשר לתלמידים לשמור על המאמץ הקוגניטיבי שלהם ולהימנע מהסחות דעת, מה שמוביל לתגובות איכותיות יותר.
תהליכים מטה-קוגניטיביים: זמן מענה ארוך יותר מקדם מודעות מטה-קוגניטיבית, הכוללת ניטור וויסות תהליכים קוגניטיביים. התלמידים יכולים להרהר בהבנתם, להעריך את הרלוונטיות של התגובות שלהם ולבצע התאמות לפי הצורך. מטה-קוגניציה זו משפרת את הלמידה על ידי קידום הבנה עמוקה יותר ואסטרטגיות למידה יעילות יותר.
גמישות קוגניטיבית: זמן הולם מאפשר לתלמידים לשקול נקודות מבט או גישות מרובות לבעיה. גמישות קוגניטיבית זו חיונית לחשיבה וליצירתיות מסדר גבוה. על ידי עידוד התלמידים לחקור אפשרויות שונות לפני שהם מגיבים. בקיצור: זמן תשובה ארוך מקדם הבנה מקיפה יותר של החומר.
שורה תחתונה: לא למהר! ערך לימודי רב יכול לצמוח בין השאלה לתשובה.
