רבים סבורים שאמונה באלוהים ומדע הם הפכים. אכן, תנועת האתאיסטים החדשים הצליחה במידה רבה 'לחנך' את הציבור לקבל שאמונה היא נטיה לא רציונלית ממנה כדאי להיגמל על ידי מדע 'מבוסס ראיות'. טענה זו בעייתית מבחינה פילוסופית, שכן עצם העיסוק במדע מבוסס על אמונה עמוקה שקיימת אחידות ביקום, ושאנו כבני אדם יכולים לגלות אותה. נקודה זו ביטא איינשטיין באמירה כי הדבר הכי פחות מובן בעולמנו הוא עצם היותו ניתן להבנה.
לא מעט אתאיסטים יכחישו, שממש כמו דתיים, הם אכן מאמינים בתפיסת עולמם,
אך עדיין - בפועל אין דרך להצדיק אתאיזם ללא הנחות מוקדמות המתבססות על אקסיומות פילוסופיות אותן חייבים לקבל אפריורי, כלומר ללא ראיות (במובן המדעי). בפשטות: אתאיזם הינה השקפת עולם ולא משהו שנובע בדרך כלשהי מהמדע או אפילו מחשיבה רציונלית.
כידוע, האומנות קולעת במקום בו פילוסופיה יכולה להיות מעורפלת.
נתן אלתרמן היטב לאייר את הדתיות החילונית בשירו המשעשע 'הקרלריק הקטן'.
המילה הארכאית 'קלריקל' (Cleric) מתייחסת לאדם השואף להשליט את דתו, או משהו בסגנון זה.
הקלריקל הקטן / נתן אלתרמן
להורים חפשים – זוג מוכר לי מאד
נולד ילד חמוד וחפשי בדעות,
אך בטרם הילד עמד על רגליו
כבר הרגישה האם והרגיש גם האב
כי בזה התינוק, במין דרך פטלית,
נשתרשה נטייה חזקה קלריקלית!
ערב ערב שאל הוא, אותו קלריקל,
מה למעטה ומה בשמים מעל,
מי מוציא כוכבים להאיר בלילות
מי יושב ברקיעים המלאים אורה,
מי מוריד הטללים ? וכמו-זה שאלות
של אנשי המאה השחורה.
אך ידעו ההורים, עד נפשם כמעט קצה,
לעמד איתנים למול כל פרובוקציה
וענו לו בנחת תשובות ביולוגיות,
פיזיות, כימיות, אנתרופולוגיות.
ומובן שהאב גם האם שניהם יחד,
עוד חיכו לעיקר, באימה ופחד.
לא לשוא! יום אחד, את הוריו הבוהים
הפיליסטר שאל אם יש אלהים.
נדהמו אב ואם והחלו לחזות:
איך הגיע אליו השמועה הלזאת?
והובא לשיחה משפחתית זה הסעיף,
והוחלט : זאת סיפר לו הסב שבצריף.
אך הסב נשבע בדמעות שליש
שאת זו השמועה לא ספר הוא לאיש.
ובזמן התפילה כה נזהר הוא כל יום
שנכדו לא ייגש אליו חס ושלום.
והנו מתפלל בנשימה עצורה,
שנכדו לא ישמע את השם הנורא.
והצריף הוא סגור ואטום בתכלית,
שנכדו לא יראהו עטוף בטלית.
ועלתה הצעה אז: לקראת הבאות להגן על הילד מפני השפעות. ולשמור את נפשו הרכה ופתיה מגורמי תעיות ותהיה.
אך היה שם חבר הגיוני ומיושב שאמר, בלי לחזור פעמיים: לשם כך יש לקום ולהסתיר מפניו קדם כל אדמה ושמים. כל כוכב הוא לילד כמין פרובוקטור אך בזה העולם הסוער וניתך
שום מרכסיסט לא גדל עוד בתוך אינקובטור. ואולי פחדנות היא לשמור אותו כך. קצת עלוב יראה המרכסיסט שיחרוג
מקופסת חינוכו, מעוטף כאתרוג. לוחמים ותיקים אב, מורה ומורה! אל תהיו פוחדים כה מעין-הרע!חוץ מזה שכחו השוקלים ודנים שגם המה היו קלריקלים קטנים, ואסון לא קרה, יש דואג ומרחם: הם גדלו אפיקורסים, ברוך השם.