מה משמעות חיי? (1)

לפעמים שאלה אחת חושפת עולם ומלואו. בשנת 1977, אילן רמון, אז צעיר בן 23 עם מבט אל האופק, שלח מכתב לפרופ’ ישעיהו לייבוביץ’. הוא לא ביקש הרצאה בפילוסופיה, אלא מצפן לחיים: מהי תכלית האדם? האם יש ייעוד? ואיך מוצאים אותו?

לייבוביץ’ השיב. התשובה שלו, כמו תמיד, הייתה חדה אך גם קרה ומרוחקת. האם היא באמת נותנת מענה לשאלות שצורבות בנפש של צעיר המחפש כיוון?

הנה המכתב והתשובה.

אחריהם — מחשבותיי על מה שנאמר, ועל מה שנשאר בחוץ.

"פרופסור נכבד, מתחבט אני כבר זמן רב בשאלות רבות ומשונות שניתן אולי להכלילן תחת הכותרת: מהי תכליתו של האדם בעולם הזה שבו אנו חיים? וככל שנשאלות יותר שאלות, כן מתרבות הסתירות וחוסר הבהירות. אדם צעיר אני – בן 23. פונה אני אליך – אדם מבוגר ובעל ידע וניסיון עשירים כל כך, אשר דעתו כה חשובה לי – פונה אני אליך ושואל: כיצד אתה רואה את העולם בו אנו חיים? כיצד אתה מסביר את מהות החיים? כיצד אתה רואה את תכליתו ומטרתו של האדם בחייו? ומהי הדרך של האדם להשגת תכלית זו? ואתה, אדוני הפרופסור, האם חושב אתה בהסתכלך אחורנית כי הגעת להשגת המטרות או התכלית שניצבה לפניך? פרופסור נכבד, יודע אני עד כמה מצומצם זמנך ומוקדש לעניינים חשובים, ובכל זאת אודה לך מאוד אם תוכל להתייחס לשאלותיי אלה ואולי תוכל להאיר בפני את שביל החיים החשוך. בכבוד רב, אילן רמון".

כעבור חמישה ימים קיבל רמון את מכתב התשובה:

"לאילן רמון שלום, שאלתך "כיצד אתה רואה את העולם בו אנו חיים?" – אינה מובנת לי. מה זאת "לראות את העולם"? האם אתה מתכוון לשאלות קוסמולוגיות או פיסיקליות או מטאפיסיות או …? בשאלתך "כיצד אתה מסביר את מהות החיים?" – איני יודע למה אתה מתכוון במלים "מהות החיים". האם אתה מתכוון למציאות הביולוגית או הפסיכולוגית או ההיסטורית או … ?על שאלתך בדבר "תכליתו ומטרתו של האדם בחייו" – אין תשובה אובייקטיבית. כבר אמרו חז"ל בפרקי-אבות: "על כרחך אתה נוצר, ועל כרחך אתה נולד, ועל כרחך אתה חי, ועל כרחך אתה מת" – ועל הדברים האלה אי-אפשר להוסיף מאומה. האדם הקיים מבלי שהוא עצמו החליט להיווצר ולהיוולד ולחיות – אין לו ברירה אלא להחליט החלטה סובייקטיבית על מטרתו ותכליתו בחייו – ואין שיעור להחלטות האפשריות: יש מי שלא ימצא שום ערך לחייו או בחייו – והוא יתאבד. יש מי שיראה ערך ומטרה ותכלית בריבוי הנאה לעצמו (מטריאלית או סקסואלית, או אסתטית, וכו' וכו') כל ימי חייו. יש מי שיראה ערך ומטרה ותכלית ברכישת דעה בינה והשכל – ולזה יקדיש את חייו. יש מי שיראה ערך ומטרה ותכלית בעשיית טובות לבני-אדם – ולזה יקדיש את חייו. יש מי שיראה ערך ומטרה ותכלית בשירות לעמו ולארצו – ולזה יקדיש את חייו. יש מי שיראה ערך ומטרה ותכלית בעבודת ה' – ולזה יקדיש את חייו. אף אחת מן ההחלטות הללו אינה ניתנת להנמקה אובייקטיבית, וכל אדם – גם אתה וגם אני – מוכרח להחליט על דעת עצמו. בברכה, ישעיהו ליבוביץ".

כשאילן רמון היה בן 23, הוא לא חיפש דיון פילוסופי אנליטי ומנוכר. הוא חיפש כיוון לחיו, ומישהו שיאיר לו את הדרך בשאלות הכי עמוקות שיש: מה תכלית החיים? האם יש לי ייעוד? ואם כן, איך מוצאים אותו?

לייבוביץ’ השיב לו בכנות, אבל התשובה הייתה שכלתנית ומרוחקת. הוא פתח בפירוק השאלות: “מה פירוש מהות החיים?”, “מה פירוש לראות את העולם?” — כאילו לפני שניתן לענות צריך לפרק כל מילה למרכיביה. אחר כך קבע שאין תשובה אובייקטיבית לשאלת התכלית, ושכל אדם מוכרח לבחור לעצמו: אחד יבחר בהנאות, אחר בלימוד, שלישי בעבודת ה’, ואחר אולי יבחר כלל לא לחיות. מבחינתו, כל האפשרויות שקולות באותה מידה.

וכאן הכשל.

כי כשאתה אומר שאין אמת לגלות, רק “להמציא” יעד אישי, אתה משאיר את השואל בדיוק באותה נקודה — מבולבל, בלי כיוון להתחיל ממנו. אתה נותן לו חופש מוחלט, אבל בלי מפה ומצפן.

בפועל, המשמעות האמיתית לא נוצרת בהחלטה שרירותית ביום אחד. היא מתגלה לאיטה, מתוך מסע חיפוש, ניסוי, טעיה והקשבה פנימית. היא מופיעה כאשר אנו מתחברים למשהו גדול מאיתנו — משפחה, קהילה, אמת, יופי, צדק, אלוהים - משהו שמוציא אותנו מעצמנו ומעניק לחיים עומק וחיות.

אפשר לגלות אותה. זה קורה כשאנחנו בודקים מה באמת מתאים למי שאנחנו, מה מביא פירות טובים ומתמשכים, מה מרחיב את הלב והמבט, ומה נשאר יציב גם ברגעי משבר. כשהולכים בדרך הזאת, המשמעות מפסיקה להיות עניין של “תבחר מה שבא לך” והופכת להיות תגלית חיה ונושמת - מפת דרכים שמתבררת עם כל צעד.

לייבוביץ’ צדק בכך שבסוף הבחירה היא שלנו... אבל פספס את החלק החשוב באמת: לפני שבוחרים, צריך לגלות. ויש מה לגלות. זו לא המצאה, אלא אמת החבויה במעמקי נשמתנו. והיא מחכה שם - למי שמעז לצאת למסע.