לנוכח שינויים טכנולוגיים עצומים, קצת מתסכל לשמוע קולות הדורשים מהפכה בחינוך; הם מתעקשים שחייבים לשנות את כל המערכת מהיסוד כי שום דבר כבר לא עובד.
אפשר להבין מאיפה הרגש הזה מגיע, אבל לא כל כך מהר!
יש מורים רבים שנותנים את המיטב יום ביומו בהוראה, הובלה חינוכית ועבודה מבורכת רבה. נכון שהרבה דברים השתנו בדור האחרון, אך האם עלינו להפנות עורף לכל מה שעבד היטב בעבר?
אני מחויב כל כולי ללמידה המותאמת למאה ה-21, אבל האם זו למידה שונה לחלוטין מהאופן בו אנשים לימדו ולמדו בדורות שלפנינו? האם המוח והלב האנושיים היום הם מהות אחרת? נחזור 2,500 שנה בזמן: כאשר סוקרטס רצה ליצור חווית למידה מרתקת עבור תלמידיו, הוא השתדל שהיא תהיה:
1. אנושית (מהות)
2. חֶברָתִית (אינטראקטיבית)
3. בעלת משמעות (תוכן)
4. מבוססת מיומנות שפה (צורה)
מכיוון שהטבע האנושי לא השתנה, עקרונות למידה אלו עובדים היטב גם היום. ואכן, הנסיון להמציא מחדש את החינוך מביא לא פעם לתסכול ואבדן דרך. אבל - וזה מאוד חשוב - העקרונות הבסייסיים של חינוך טוב חייבים להיות מותאמים ומתאימים למציאות טכנולוגית, תרבותית וחברתית שונה מזו של יוון במאה ה-5 לפנה"ס או של ישראל בשנות התשעים.
סוקרטס למאה ה-21 (נוצר ב-midjourney)
בסרטון המצורף ניסיתי להתחקות אחרי השינויים הגדולים שהמאה ה-21 הביאה, וכיצד הם מאתגרים אותנו כאנשי חינוך. אני מרגיש רחוק מלמצות נושא עצום זה, ואשמח למחשבותיך בתגובות.
הרעיון לפוסט מהבלוג המעניין של איש החינוך ג'וליאני